הקשר שבין ירדן לפלסטינים לאחר אירועי ספטמבר השחור והמאבק באש"ף על ההגמוניה בגדה המערבית עד מלחמת של"ג

הקשר שבין ירדן לפלסטינים לאחר אירועי ספטמבר השחור והמאבק באש”ף על ההגמוניה בגדה המערבית עד מלחמת של”ג   תאריך הגשה : 29 ליולי 1999.
תוכן עניינים
 תוכן.                                                        עמודים.
מבוא.                                                                        3-4
פרק 1 הבעיה הפלסטינית שלאחר 1970.                         5-8   פרק 2 מאמצי ירדן לתפוס את השליטה בגדה המערבית.   9-10 פרק 3 ועידת רבאט והשלכותיה.                                  11-13
פרק 4 המאבק באש”ף.                                              14-17
סיכום.                                                                   
1 8-19  בין שתי גדות הירדן קיימים קשרים היסטוריים משפחתיים וכלכליים עוד זמן רב לפני שירדן סיפחה את הגדה המערבית בעקבות מלחמת 1948. קשרים אלה הביאו את הישוב לטענה כי קיים עם ירדני פלסטיני אחד.
בעיה מרכזית היא מי למעשה ישלוט בישות הירדנית פלסטינית הזו. ניתן להבין את שיקולי ירדן בנושא זה שבינות לשיקוליה מצוי הפחד שאותם קשרים היסטוריים והמציאות הדמוגרפית יביאו לפתרון הבעיה הפלסטינית בדרך שהפלסטינים ישלטו בירדן. לכן חיוני לירדן להבטיח את השליטה וההשפעה בקביעת גורלם הפוליטי של הפלסטינים.
דבר זה הניע את חוסין ומשטרו לחפש פתרון שיוכל מצד אחד לתת לפלסטינים בגדה המערבית מסגרת פוליטית שתתאים לזהות הפלסטינית כאשר מצד שני לתת אפשרות לירדן לשלוט על הפלסטינים בצורה שלא יוכלו לזעזע את המשטר ההאשמי ממקום מושבם.
היאחזות הפלסטינים בירדן הייתה צורך חיוני בבניית הלאומיות הפלסטינית וזה בא על חשבון המשטר הירדני. הפעילות של אש”ף נגד ישראל מגבולות ירדן ופעולות התגמול של ישראל הובילו את המשטר בעמאן למסלול התנגשות ועימות עם אש”ף. הממסד הפלסטיני ירדני נגרר אל המאבק עם אש”ף שסבר כי יש לפרק את הממסד הירדני מעיקרו. על רקע זה הגיעו אש”ף וירדן (יש לציין שלא הממסד הירדני והפלסטינים אלה אש”ף ) לעימות בשם “ספטמבר השחור”.
ב- 1971 הוכנע אש”ף לאחר היסוסים רבים של הממסד הירדני ובראשו המלך חוסין .המלך חוסין ואנשיו שאפו למנוע קריעת  “המשפחה הירדנית”. המלך חשש שהמאבק עם אש”ף יוצג כפרישת ירדן מהמאבק הערבי בישראל אך החשש העיקרי היה שהמאבק עם אש”ף יראה כמלחמת חורמה עם הפלסטינים.
רק כשהוברר למלך כי היסוס נוסף יביא קץ לירדן הכריע את אש”ף בדם ואש אך הקפיד להדגיש כי אינו נלחם בפלסטינים אלא באש”ף.
המלך ניסה בכל עת להדגיש את ההפרדה בין אש”ף לפלסטינים ואכן נוצר מאבק בין שני הגופים על ההגמוניה על הגדה המערבית כלומר על הפלסטינים בגדה. למעשה השאלה הנשאלת היא האם בסוף התקופה האמורה הצליח המלך בניסיונותיו לשלוט  על האוכלוסייה הפלסטינית בגדה? והאם במאבק נגד אש”ף יצאה ירדן כאשר ידה על העליונה?