ממן 13  –  בימי שואה ופקודה –   שאלה 1א בשנים – 1933-1939 התפתחה והתגבשה המדיניות האנטי יהודית  כשהיו לה  מספר מאפיינים , כשהמטרה המרכזית של המשטר הנאצי הייתה הרחקת היהודים מגרמניה כשהדרך  הטובה ביותר להביא לעזיבת היהודים היא על ידי הפיכת חייהם במדינה לבלתי נסבלים. בנוסף לפגיעות פיסיות וחקיקה אנטי יהודית עודד השלטון הנאצי השפלה וביזוי של היהודים והפיכתם לאזרחים מדרג שני. כלומר פגיעות כלכליות וחברתיות ביהודים הטרדות, איומים, פגיעות פיסיות , ועד לפגיעות קשות בנפש , לעג לאזרחים והשפלתם , למדיניות האנטי יהודית היה גם היבט תעמולתי-פסיכולוגי שנועד ללכד את הציבור הגרמני נגד אויב משותף. המדיניות התבצעה באמצעות חקיקה, תעמולה וטרור.   הסלמה התבצעה לאורך ארבע תקופות משנה :
התקופה הראשונה חרם כלכלי ובידוד חברתי. מתחילה עם העלייה לשלטון  ב-01.4.1933
יום שבת  הוטל חרם כלכלי אנטי-יהודי,משמרות של אנשי ס"א וס"ס הוצבו ליד בתי כלבו חנויות ועסקים של יהודים מנעו כניסת לקוחות אריים, ואף זיהו בעזרת שלטים את העסקים היהודים. חילקו חומר תעמולה אנטישמי והכו יהודים ברחובות. הכוונה הייתה להמשיך באופן עקבי במדיניות זו. ע"י כך לפגוע בכלכלה היהודית, לבודד את היהודים ולהכריחם לעזוב את המדינה. החרם שימש כמפגן כוח של המפלגה הנאצית והצלחתו ביטאה בעיקר רושם על האוכלוסייה ,על היהודים ועל משקיפים מבחוץ , החרם נקבע כתגובה של הגרמנים על החרמת סחורות גרמניות על ידי יהודים בעולם. לטענת הנאצים היהודים מנהלים תעמולת כזב נגד גרמניה, ויש להם השפעה מזיקה על כלכלתה. כדי להפסיק זאת הוכרז החרם. החרם נמשך רק יום אחד מפני שהכלכלה הגרמנית עדיין הייתה תלויה בקיום קשרים כלכליים עם היהודים, והיטלר חשש מפגיעה בתדמיתה של גרמניה בעולם. רוב הציבור בגרמניה לא שיתף –
העבודה ללא מקורות