לשאלה של השפעת אימון מוזיקלי על האופן שבו אנו תופסים מוזיקה יש השלכות על הבנה כללית של יכולת האדם לעבד ולהבין מוזיקה. אם היכולת הזו היא מולדת, יכולות מוזיקליות צריכות להיות נפוצות. לאור עושר הגירויים המוזיקליים בחיי היומיום ויכולתנו להפנים תבניות של הסביבה האודיטורית דרך תהליכי למידה לא מפורשים סביר שיכולות אלו ילכו ויהפכו יותר מתוחכמות בבגרות. מכאן שמאזינים חסרי הכשרה מוזיקלית שנחשפו למספיק גירויים עשויים להיחשב מאזינים מיומנים המיישמים את אותם עקרונות כמו בעלי הכשרה מוזיקלית בהאזנה למוזיקה והבניית מה הם שומעים, רק באופן מוגבל יותר (LerLerdahl & Jackendoff in Bigand & Poulin-Charronnat, 2006). גישה הפוכה, מניחה שמה שיכולת מוזיקלית נקבעת בעיקר ע"י הכשרה מוזיקלית אינטנסיבית ולכן לא מפותחת אצל מאזינים חסרי הכשרה כזו. הכשרה מוזיקלית היא מאוד תובענית כי היא דורשת אימון רב. אימון מוזיקלי הוא ניסיון מוטורי רב-חושי הדורש יכולות רבות, בין השאר: קריאת מערכת סימבולית מורכבת (קריאת תווים) ותרגומה לפעילות מוטורית התלויה בפידבק חושי, כישורים מוטורים ודיוק, שינון פסקאות מוזיקליות ארוכות ויכולת אלתור בפרמטרים מוזיקליים נתונים. במהלך האימון, רוכשים המוזיקאים כישורים תפיסתיים באימון האוזן ובניתוח מוזיקה וכן ידע רב במבניות מוזיקה מערבית. בנוסף, הם רוכשים כישורים מוטורים כדי לנגן. הגישה מניחה כי  כישורים אלו משפיעים על האופן שבו הם מעבדים גירויים מוזיקליים.  גישה זו נתמכת ע"י מחקרים המראים כי להכשרה מוזיקלית יש השפעה על מבניות נוירונים ועל יכולות קוגנטיביות, בעיקר כאשר היא מתחילה בגיל צעיר (Pantev,
2 000). מחקרים המראים הבדלים מוחיים מבניים ופונקציונלים בין מוזיקאים ללא-מוזיקאים תומכים בקו זה Schaulg,2005)).