נושא : זכויות הצבעה והפיקוח על מנהלי חברות ציבוריות תוכן עניינים ראשי פרקים לנושא העבודה :
1.    מבוא
והצגת בעיה
2 .    זכויות הצבעה והשוק לשליטה בחברות
3 .    זכויות הצבעה ומידת ההפרדה בין בעלות לשליטה
4 .    מנגנוני פיקוח 5.    הפרדה בין בעלות השליטה בחברה
6 .    משטר בעל המניות הגדול אל מול משטר המנהלים 7.    שוויון בזכויות הצבעה ובריאות שוק ההון
8 .    ביבליוגרפיה א. מבוא
הדין הקלאסי מפקיד את עיקר מלאכת הניהול בידיהם הבלעדיות של המנהלים ובעלי המניות אף אינם זכאים להביע את שביעות או אי שביעות רצונם מהחלטות המנהלים בדרך הישירה של שינוי החלטתם. כוחם מוגבל לנתיבי מינוי ופיטור הנהלה או שינוי מסמכי ההתאגדות. מגמה זו גם מודגשת בהלכה הקלאסית על ידי העובדה שאין מנהלי החברה חייבים לפעול לטובתם של בעלי מניות כאלו או אחרים, אלא חובת האמון שלהם מופנית כלפי האישיות הנפרדת של החברה וכלפיה בלבד.
מבנה בסיסי זה התקשר בעבר לשאלה האם מנהלי החברה הם בגדר שלוחים לפי חוק השליחות למרות היותם אורגנים של החברה ולמרות המגבלות בדין על יכולת בעלי המניות לנהוג כשולחים. כיום, עם התפתחות החברות הציבוריות, מקבלת שאלה זו צביון אחר לחלוטין: בעיית השליחות המודרנית, בעיית הנציג, אינה סבה סביב מעמדם המשפטי של מנהלי החברה כשלוחים אלא סביב יכולתם המעשית של בעלי מניות בחברה להבטיח שמנהליה ישתמשו בכוחם הרב לטובת בעלי המניות ולא לכל מטרה אחרת. נוכח פיזור בעלי המניות קיים ספק באשר ליכולתם של אלו להפעיל פיקוח על המנהלים באמצעות סמכויות המינוי והפיטורים או באמצעות שינוי מסמכי ההתאגדות.
תופעת פיזור בעלי המניות היא הרקע הרחב גם לדיון בסוגיות של עבירות מנהלים, שהרי חלק מההצעות לשיפור הפיקוח על מנהלי חברות ציבוריות מתרכז באפשרות של הרחבת ההגדרה המשפטית לבסיס אחריות המנהלים. אירית מבקשת להדגיש במאמרה כי פתרון אפקטיבי וכלל יותר לבעיית ההפרדה בין בעלות לשליטה יכול להימצא דווקא בהתערבות המשפטית המשפיעה על תופעת פיזור המניות עצמה ולא בנסיון מקיף להטיל אחריות על מנהלים שהפרו את חובותיהם.