התקשורת הלקוייה בין הדמויות ויצירת האווירה במחזה "הדוד וניה" של צ'כוב הדיאלוגים במחזות של צ'כוב מראים על תקשורת לקוייה בין הדמויות. גם כשהדמויות נמצאות בסיטאוציה אינטימית לכאורה הן מביעות בדיאלוג ביניהן חוסר הבנה בסיסי והדדי.
בדיאלוגים אלו כל אחת מהדמויות שרויה בעולמה שלה, וכך בעצם נוצר דיאלוג שהוא בעצם שני מונולוגים.
כפי שכותבת מלכה שקד במאמרה "הדיאלוג הלא-דיאלוגי": "נמצא איפוא שדווקא במקום שבו מצפה הצופה לדיאלוג אמיתי, שבו תתייחסנה שתי הדמויות הרגישות והנרגשות זו אל זו – נשמעים שני מונולוגים." מלכה שקד מתייחסת במאמרה למחזה "בת-השחף". אני לעומתה אתייחס לקטעים מהמחזה "הדוד וניה", תוך התייחסות לאותו "דיאלוג לא-דיאלוגי" של צ'כוב, כפי שמגדירה אותו מלכה שקד.
הדיאלוג הראשון אותו בחרתי לנתח הוא זה של שיחתם של ילינה אנדרייבנה ווויניצקי (וניה) בתחילת המערכה השנייה. בפתיחת מערכה זו נוצרת אווירה עגמומית בסצינה משפחתית, כאשר סערה מתקרבת. את הסצינה זו אנתח בהמשך כדוגמא לאמצעים בהם יוצר צ'כוב את האווירה במחזותיו. בסוף אותה סצינה נותרים ילינה ווניה לבדם בחדר האוכל. הסצינה היא אינטמית ווניה מראה את תשוקתו לילינה ואף מנשק את ידה (פעמיים), אך על אף האינטמיות שנוצרת אין תקשורת בין הדמויות, למעשה המצב האינטמי רק מדגיש את חוסר התקשרות וההבנה …
העבודה ללא מקורות