שאלת המחקר:
מהם הסיבות אשר הביאו מצד אחד למעורבות גדולה ומסיבית מצד נשיא ארצות הברית ומחלקת המדינה במשא ומתן בין ממשלת ישראל לממשלת מצריים , ומאידך מה הביא למעורבות פחותה יותר בתהליך השלום בין ישראל לפלסטינאים ?
בספטמבר
1 978 כונסו בקמפ דיוויד מנהיגי שתי המדינות המזרח תיכוניות: ישראל ומצרים.
בהתכנסות זו נכחו ראשי מדינות וצמרת מקבלי החלטות בענייני מדיניות החוץ. כינוס זה התרחש בשל הלחץ האמריקאי , נשיא ארצות הברית פעל והתערב במטרה להביא לחידוש תהליך השלום בין שתי המדינות המזרח תיכוניות אשר היה שרוי בקיפאון מזה זמן לא מועט תוך אפשרות להשגת הסכם שלום בין שתי המדינות. בסופו של דבר לאחר מספר חודשים, בשל השיחות המרובות והמאמצים הגדולים המטרה הושגה ונחתם הסכם שלום בין  ישראל למצרים .
 חמש עשרה שנים לאחר חתימת הסכם השלום בין ישראל למצרים בקמפ –דיוויד, נערך בספטמבר 1993 על מדשאת הבית הלבן בוושינגטון, כינוס פסגה בין ראש ממשלת ישראל, יושב ראש הארגון לשחרור פלסטין ונשיא ארצות הברית.
בכינוס פסגה זה נחתם הסכם היסטורי: הצהרת עקרונות אשר היוותה צעד נוסף לקראת השלום . בשני תהליכי השלום הן בשנת 1979
– קמפ דיוויד והן בשנת 1993 בבית הלבן בוושינטון  החסות ניתנה על ידי ארצות הברית . לממשל האמריקאי , לנשיא ארצות הברית , לתקשורת האמריקאית ולדעת הקהל הייתה השפעה רבה על התהליך, הם מילאו תפקיד חשוב ומרכזי בתהליכי הסכמי השלום. התהליכים אשר קדמו למשא ומתן והמשא ומתן עצמו וההתחייבות מצד ארה"ב לערבויות במקרה של הפרת ההסכם על ידי אחד מהם היו בעלי השפעה וערך רב .  אך ניתן לומר כי היה הבדל בין התהליך אשר הביא להסכם השלום בשנת 1979 לבין הסכם הצהרת העקרונות בשנת 1993 .
הספרות החוקרת טוענת כי המעורבות הגדולה והעניין הרב אשר גילה הנשיא קרטר הייתה חיונית וחשובה לשם הצלחת המשא ומתן בין ישראל ומצרים.  בשנת 1993
יצחק רבין ז"ל ראש הממשלה בתקופה זו קבע כי ללא מעורבותו של הנשיא קרטר הסכמי קמפ דיוויד ספק אם היו נחתמים.  זאת ועוד, יש הרואים גם את הצלחת המשא ומתן באוסלו תוצר לתווכו של קרטר והממשל האמריקאי בעשור הקודם . יש לומר כי התהליך אשר הביא להצהרת העקרונות בין ישראל לבין הארגון לשחרור פלשתין היה שונה. ניתן לומר כי תהליך זה התרחש בשני מישורים:  המישור המכריע והחשוב ביותר היה תיווך וחסות של משרד החוץ הנורבגי.  חשוב לציין כי שלב זה איננו כולל כלל תיווך אמריקאי.
כלומר, השיחות בוושינגטון אמנם התקיימו  על אדמת הבית הלבן והתנהלו בחסות ארה"ב אך לא התקיים תיווך ישיר נוסח קרטר וצוות מחלקת המדינה כפי שהתקיים בסוף שנות השבעים .
בשל ההבדלים בטיב התיווך ובאופי המעורבות האמריקאית בשני הסכמי השלום נשאלת השאלה מהי הסיבה / הסיבות אשר הביאו מצד אחד למעורבות גדולה ומסיבית מצד נשיא ארצות הברית ומחלקת המדינה במשא ומתן בין ממשלת ישראל לממשלת מצרים , ומאידך מה הביא למעורבות פחותה יותר בתהליך השלום בין ישראל לפלסטינאים ?
  לשאלה זו יש תשובה המחולקת למספר רמות עיקריות והן : הרמה הציבורית :  רמה זו בוחנת ובודקת את דעת הקהל בארצות הברית, במצרים ובישראל בסוף שנות השבעים לעומת דעת הקהל בארצות הברית, ישראל ובשטחים המאוכלסים באוכלוסיה פלסטינאית בתחילת שנות התשעים. ההנחות אשר ייבחנו וייבדקו במהלך העבודה הן: א.      דעת הקהל בשנים 1977/78:  בישראל ומצרים  לא הייתה  תמיכה מספקת אשר תאפשר ניהול משא ומתן ישיר.  בניגוד להם דעת הקהל האמריקאית תמכה במעורבות רבה של ארצם בתהליך השלום במזרח התיכון .
ב.      דעת הקהל בשנים 1992/93: בישראל, כמו גם בקרב הפלשתינאים הייתה נכונות לתמוך בהנהגה הפוליטית שלהם בדרך לשלום בעוד שדעת הקהל האמריקאית לא הייתה להוטה לראות את נשיא המדינה ומחלקת המדינה משקיעים משאבים כלכליים וצבאיים רבים למען השגת שלום במזרח התיכון . הרמה הפוליטית: רמה זו תבחן ותבדוק את הפעילות הפוליטית של המנהיגים, הממשלות והמערכת הפוליטית הסובבת בכל אחד מן הצדדים המעורבים בשני הסכמי השלום. נבחן את המערכות הפוליטיות השונות ואת יחס הכוחות בין אלו הרוצים ושואפים להגיע להסכם לבין אלו הדוחים אותו . נציג דיוקנאות של ששת המנהיגים המרכזיים  ושל באי הכח אשר לקחו חלק בניווט הדרך אל השלום .
 נבדוק את ההנחה כי ממשל קרטר שאף להשגת הסכם שלום מתוך סיבות פוליטיות אשר נוגעות למעמד הממשל האמריקאי ולהישרדותו של הנשיא קרטר, בעוד שממשל קלינטון, אשר הצלחתו כנשיא לא הייתה על כף המאזניים, לא הייתה תלויה בקידום פתרון הסכסוך במזרח התיכון .
כמו כן יונח כי בתקופת השלום בין ישראל למצרים נזקקו בגין וסאדאת ליותר תיווך ותמיכה חיצונית מן הצד האמריקאי בשל סיבות פוליטיות פנימיות ואידיאולוגיות הרבה יותר מהתמיכה לה נזקקו רבין וערפאת בזמן החתימה על הצהרת העקרונות .
הנחות אלו ייבחנו וייבדקו בפרק אשר מציג את הסיבות הפוליטיות כהסבר להבדלים הקיימים במידת המעורבות האמריקאית במשא ומתן בשני הסכמי השלום .
הרמה האסטרטגית: רמה זו מתמקדת באינטרסים הלאומיים של המדינות השונות והאינטרסים  בנושאי יחסי החוץ . נבחן את האינטרסים אשר הוגדרו כיעדיה הלאומיים של ארצות הברית בשנים 1977/78 ובשנים 1992/93 , כמו כן נבחן את היעדים הלאומיים  של מדינת ישראל בתקופה הנ"ל  ואת היעדים הלאומיים אשר הוצבו על ידי מצרים בשנים 1977/78 ושל הפלשתינאים בשנים 1992/93 . ברמה זו נבחן את ההנחות: א.      ההנחה כי לממשל קרטר היה אינטרס לאומי מרכזי בפתרון הסכסוך המזרח תיכוני  בעוד שלממשל קלינטון לא היו יעדים לאומיים מרכזיים אשר חייבו התערבות ישירה ומסיבית לשם פתרון הסכסוך במזרח התיכון .
ההנחה כי בשנים 1992/93  הסכסוך היה  "בשל" יותר לפתרון מאשר בשנים
1 777/78 ובשל כך  הייתה דרושה פחות התערבות , תיווך ודחיפה מן המד האמריקאי   ראשי פרקים מבוא
                                                                                                    3-6
פרק
2 : ישראל – ארה"ב – מצריים : סוף שנות השבעים                       6-9
מלחמת יום הכיפורים .
הסכמי הפרדת כוחות .
הסדר כולל – הסכם שלום .
פרק
3 : ישראל – ארה"ב – אש"ף : תחילת שנות התשעים                     11-14                                                  אש"ף – הארגון לשחרור פלשתין .
         האינתיפאדה כגורם דוחף לשולחן הדיונים .
                    שינוי בעמדתם של אש"ף .
                    מלחמת המפרץ .
                    ערוצי הדברות בין ישראל לאש"ף רשמי – חשאי .
      פרק 4: דעת הקהל והתקשורת – כמעצבי מדיניות                                  14-17
                   דעת הקהל – מאפיין דמוקרטי .
                   שנות השבעים  ישראל – ארה"ב – מצריים .
                   שנות התשעים  ישראל – ארה"ב  – אש"ף .
     פרק 5: הפוליטיקה הפנימית – כמעצבת מדיניות                                       17-21
                  השפעת הפוליטיקה הפנימית של ארצות הברית – שנות השבעים .                   השפעת הפוליטיקה הפנימית של ארצות הברית – שנות התשעים .
                  השפעת הפוליטיקה הפנימית של  ישראל – שנות השבעים .
                  השפעת הפוליטיקה הפנימית של מצריים – שנות השבעים .
                  השפעת הפוליטיקה הפנימית של ישראל – שנות התשעים .
                  המעורבות האמריקאית בשנות התשעים .
     פרק 6: האינטרסים הלאומיים – כמניע לאסטרטגיה                          21-27
                   האינטרסים הלאומיים של ארצות הברית – שנות השבעים .
                   המלחמה הקרה .
                   המחויבות כלפי מדינת ישראל .
                   הבטחת הגישה למאגרי נפט .
                   האינטרס הלאומי כמניע לאסטרטגיה של ישראל .
                    האינטרס הלאומי כמניע לאסטרטגיה של מצריים .                                     האינטרסים הלאומיים של ארצות הברית – שנות התשעים .
      פרק 7: סיכום ומסקנות .                                                                  27-29
      פרק 8: ביביליוגרפיה .                                                                     30-33י