א.      השערת התחלוף – כשהטלויזיה חדרה לחייהם של ילדים בעולם המערבי בשנות ה – 50 היא הציגה תביעות מרובות לגבי הזמן שעמד לרשותם וגזלה כמה שעות ביממה שנדמתה עמוסה בלאו הכי.
שינוי זה בתרבות הפנאי של ילדים ובני נוער  עורר תשומת לב ציבורית ומחקרית מרוב. עיקר העניין התמקד בשאלה, האם הצפייה בטלוזיה באה על חשבון עיסוקים חשובים אחרים כדוגמת קריאה, הכנת שיעורי בית או פעילות פיזית. ההשערה שאכן כך הדבר כונתה בשם 'השערת התחלוף'. בתחילת דרכה של הטלויזיה, התבצעו כמה מחקרים חשובים שבחנו את השפעות חדירתה של הטלוזיה ותרבות הפנאי של ילדים ובני נוער.
שניים מהם נחשבים לאבני דרך בחקר ילדים וטלויזיה:
הראשון בוצע באנגליה ע"י הלגה הימלויט ושותפיה (1958) והקיף כ4000 ילדים בגילאי 10-11 ו13-14 .
השני היה מחקרם של האמריקאנים ווילברט שראם ושות' (1961) שהקיף כ-5000 ילדים 2000 הורים ומאות מורים ובעלי תפקידים ב10 קהילות בארה"ב ובקנדה, עם ובלי טלויזיה. המחקרים נעשו ללא תלות זה בזה, אך ממצאי שניהם חיזקו את הטענה כי הטלוזיה אכן הביאה לשינוים משמעותיים בחלוקת הזמן של הילדים ובארגון פעילויות חוץ ביתיות. החוקרים האמריקאיים מצאו כי הפעילויות שנפגעו במיוחד היו השימוש באמצעי תקשורת אחרים: האזנה לרדיו, ביקור בקולנוע, קריאת ספרי קומיקס ובמידה מסוימת גם משחק חופשי עם ילדים אחרים. דווקא השינה, הקריאה והכנת שיעורי בית נכללו בין הפעילויות שנפגעו רק מעט. לעומתם, החוקרים האנגליים הראו שבתחילת ההכרות עם הטלויזיה ירדה הקריאה בצורה משמעותית, אך לאחר שהתפוגגה השפעת החידוש חזרה רמת הקריאה לזו שהייתה טרם חדירת הטלויזיה.
ב.       השערת התחלוף מניחה כי לטלויזיה נודעת השפעה שלילית על ילדים: היא גוזרת חלק מזמנם, שאותו אליהם להקדיש להתפתחותם הקוגנטיבית  (קריאה, שיעורי בית), הפיזית (פעילות גופנית, שהייה מחוץ לבית), החברתית (פעילות במחיצת ילדים אחרים) וכדומה.
מהמחקרים המצטברים התגבשה המסקנה כי השפעתה העיקרית של חדירת הצפייה בטלויזיה בסדר היום של ילדים ובני נוער היא על פעילויות הפנאי, ובתוכן – בעיקר על שימוש באמצעי תקשורת אחרים. ואילו ההשפעות האחרות – כמו השפעות על זמני השינה, הכנת שיעורי בית, בילוי עם חברים, קריאה חופשית – לא נמצאו משמעותיות ברגע שהחידוש הטל וזיוני איבד מקסמו הראשוני.
                                      לגדול עם הטלוויזיה – ממ"ן 14
ללא מקורות