בשנים האחרונות מתאפיינות במודעות ציבורית נרחבת לאלימות במשפחה, שנחשבה פעם לסוד ולטאבו משפחתיים, או להתנהגות מוגבלת שאין לתת עליה את הדעת,  אך, האלימות נגד נשים פשתה בכל תחומי החיים במדינה ,ומחקרים מצביעים על כך שאלימות במשפחה היא תופעה נפוצה המושרשת בערכים ובעמדות חברתיות. היא חוצה מעמדות, מגזרים ועדות, היא קיימת בקרב עולים חדשים ובקרב אזרחים ותיקים, משכילים וחסרי השכלה. נשים מכל שכבות הגיל, מעמד סוציו אקונומי או אינטלקטואלי חשופות לתופעה זו של אלימות מסוג זה או אחר.
במשפחה, במקום העבודה, בצבא ואפילו במערכת החינוך.                                                                                                       בישראל הועלתה הבעיה לסדר היום הציבורי בראשית שנות ה- 70`, בתחילה היו התכחשו לה ואחד מחברי הכנסת אף טען בדיון שנערך בכנסת ב-1975 בנושא כי:
"לא יתכן שבישראל יש בעלים המכים את נשותיהם". מאז צעדה החברה הישראלית כברת דרך ארוכה תוך הכרה בקיום התופעה ובצורך לטפל בה: הוקמו מקלטים לנשים מוכות ומרכזים לטיפול באלימות.תופעת האלימות נגד נשים הינה בעיה חברתית ולא מוסרית העולה על סדר היום פעמים רבות בשנים האחרונות.                                                           עבודה זו תתמקד יותר בצד של הגברים המכים ופחות תיגע בנשים המוכות. נדון באפיונם של הגברים המכים , ונזכיר מעט שיטות טיפול.
המרואיינים למחקר זה הם שמונה אסירים המרצים את עונשם על עבירות אלימות במשפחה בכלל ונגד נשים בכלל.                                                                                                                                  נראה דרך הראיונות שהאלימות קיימת בכל השכבות הסוציו אקונומיות ובכל הדתות, ולכן לא סתם בחרנו במרואיינים אלו המייצגים גם את השכבות באוכלוסיה וגם ממגוון דתות שונות.