יחסו של תומס ג'פרסון לנשים עבודה סמינריונית ינואר 2010 תוכן העניינים
מבוא
תומאס ג'פרסון ומשנתו יחסו של ג'פרסון לנשים דיון וסיכום ביבליוגרפיה מבוא
כאשר כתב תומאס ג'פרסון בן ה- 33 את המילים "כל בני האדם נבראו שווים", לא עלה על דעתו ועל דעתם של בני דורו לפרשן כפשוטן. הם לא ראו את בני האדם כשווים זה לזה בסגולותיהם הגופניות, בתגובותיהם הרגשיות, בכישוריהם הטכניים והאינטלקטואליים. רמז ברור למה שתומאס ג'פרסון ובני דורו הבינו במושג השוויון מצוי בפסקה הבאה של הצהרת העצמאות – "כי לכולם ניתנו מבוראם זכויות מסוימות שאי אפשר להפקיען. כי עם אלו נמנו החיים, החירות והשאיפה לאושר". בני האדם היו שווים בפני האלוהים. כל אדם נחשב יקר לעצמו ובזכות עצמו. יש לו זכויות שאי אפשר להפקיען, זכויות ששום אדם אחר אינו רשאי להסיג את גבולן. הוא זכאי לפעול למען מטרותיו ואסור להתייחס אליו כמכשיר לקידום המטרות של זולתו. "חירות" היא חלק מהגדרתו של השוויון, לא מושג מנוגד. שוויון בפני האלוהים – שוויון אישי – חשוב דווקא מפני שבני אדם אינם זהים.
ערכיהם השונים, טעמיהם השונים, כישוריהם השונים – יגרמו להם לרצות לנהל חיים שונים בתכלית. שוויון אישי מחייב לכבד את זכותם לנהוג בהתאם לכך, בלי לכפות את ערכי הזולת או את אמות המידה של הזולת.  עבודה זאת עוסקת ביחסו של ג'פרסון לנשים, לזכויות האשה ולשוויון בין גברים ונשים.