פרשת "אלטלנה" עבודה סמינריונית ינואר 2010 תוכן העניינים
מבוא
רקע היסטורי – הסזון הבאת האוניה אלטלנה הטבעת האוניה סיכום ביבליוגרפיה נספח: תמונות מבוא
עם הקמתו של צה"ל חתמו מנהיגי מחתרות הימין על הסכם התפרקות מרצון והשתלבות במסגרת הצבא. שאלת פעילותן של המחתרות במסגרת השטחים שלא הוגדרו כשייכים למדינה נותרה פתוחה לפרשנויות שונות. הן אצ"ל והן לח"י קיבלו עליהן השתלבות מלאה במסגרת הצבא, אך ערכו הבחנה בין ,החלק המשוחרר" של המולדת, בו פסק הצורך בקיומה של מחתרת עברית, לבן החלקים הלא משוחררים , כלומר, אזור ירושלים. הממשלה הזמנית וראשי הצבא לא הסכימו עם הבחנה זו, אך השלימו למעשה עם עצם קיומן של המחתרות בירושלים. קו פרשת הדרכים בשאלת עצם אפשרות קיומם של כוחות צבאיים נפרדים במסגרת המדינה הותווה בפרשה הטראגית של אניית הנשק "אלטלנה". אנייה זו נרכשה על ידי "הועד העברי לשחרור האומה" (שלוחתו המדינית של אצ"ל בארה"ב) במטרה להגביר את יכולתו הצבאית של האצ"ל לקראת שלב ההכרעה במאבק על עתידה הארץ. כמו-כן עתיד היה מהלך זה לצמצם את פער הכוחות הגדול בין האצ"ל לארגון ההגנה וליצור עבור האצ"ל ייסוד להשפעה , מתוך שותפות במאבק, על ההכרעות הפוליטיות שעתידות היו להתקבל. האצ"ל יידע את הממשלה הזמנית אודות האנייה ופתח במשא ומתן עם נציגי הממשלה הזמנית על ניצולה המשותף של האוניה . לאחר כשלון המשא ומתן הפליגה "אלטלנה" , עמוסת נשק ועולים מצרפת לישראל ב- 11 ביוני 1948. דרישתו של האצ"ל להעביר חלק מהנשק לפלוגותיו בירושלים נדחתה. כמוכן הובהר לאצ"ל כי לא תיתכן פריקה עצמאית של הנשק שעל האנייה או שותפות בשמירה על הנשק וחלוקתו. העדר ההסכם פורש על-ידי שני הצדדים באופן שונה.
נציגי הממשלה הניחו כי בהיעדר הסכם החלטותיה של הממשלה מחייבות את כל הצדדים, בעוד האצ"ל הניח כי זהו אך שלב במהלך המשא ומתן המתנהל עמו. עם עגינתה של הספינה בחוף כפר ויתקין נמסר אולטימאטום למפקדה, לפיו עליו למסור את כל הנשק שהגיע לחוף לרשות צה"ל ולבוא בדברים עם הפיקוד העליון. בשלב זה הורדו מן האוניה מרבית הנוסעים ונפרק חלק מהנשק. לאחר עימות קצר בין צה"ל לאנשי האצ"ל נחתם הסכם לפיו הסכימו אנשי האצ"ל להתפרק מנשקם, מסרו את שמותיהם והתחייבו להתייצב על-פי דרישת ממשלת ישראל. בתגובה לאולטימאטום שהציג הצבא, לפיו על האצ"ל להעביר את האנייה על כל תכולתה לידיו בתוך עשר דקות, פרץ קרב יריות בין אנשי הספינה לצבא, ולאחריו הפליגה הספינה לתל-אביב. עם הגיעה פרצה התנגשות אלימה בין אנשי האצ"ל שחיכו על החוף לבין הצבא. בדיון חירום של הממשלה הגדיר דוד בן גוריון את פעולתו העצמאית של האצ"ל כפגיעה במדינה והורה לדרוש כניעה מלאה.
הפלמ"ח, בפיקודו של יגאל אלון הופקד על הלחימה, במסגרתה נורתה והובערה האנייה. במהלך הימים הבאים הושם קץ לפעילותו העצמאית של האצ"ל ורבים מפעיליו נעצרו.
החלטתה של הממשלה מן ה-
5 ליולי 1948 להטיל את סמכות המדינה וחוקיה על ירושלים, גם ללא סיפוחה המפורש הגבירה את הלחץ לביטולו המלא של האצ"ל. חילוקי הדעות בעניין זה נסתיימו סופית רק לאחר התנקשות אנשי הלח"י בחייו של מתווך האו"ם, הרוזן פולקה ברנדוט. ב- 19
בספטמבר 1948 הודיעה הממשלה לאצ"ל כי כל חוקיה חלים על העיר והסמיכה את הצבא לפרק את ארגוני המחתרת. מה עמד מאחורי פרשת אלטלנה? האם האצ"ל התכוון לחולל מרד ולהפיל את הממשלה הזמנית? בן גוריון טוען כי האצ"ל התכוון להקים צבא משלו ולכבוש את הארץ. ועל כן "מוטב לראות נשק זה עולה בלהבות מאשר לראותו נופל בידי האצ"ל". האצ"ל הכחיש דברים אלו טען כי בן גוריון ראה מאז ומתמיד באצ"ל את אויב העם. לדבריהם לבן גוריון היה נוח להציג אותם כמורדים כי בתקופה זו היה האצ"ל בשיא השפעתו.