הגדרה הטרור והגרילה             קיים צורך בהגדרת הטרור. נאמר, כי בהיעדר הגדרה, נמנעת יכולת הלחימה האפקטיבית כנגד הטרור. הכול מתחיל ונגמר בהגדרה. כאשר נשאל למה העולם לא מצליח להתמודד מול התופעה – זה קשור בהגדרה. מדובר בתופעה גלובאלית ויש צורך בכלים גלובאליים. למשל – שיטת הטרור של אסד בסוריה בחמאה – חיסול בפעילות מלחמתית – ומצד השני – העולם מנסה להתמודד עם הטרור באמצעות מערכת משפטית, שלא תמיד מצליחה, ובגלל חוסר ראיות – הפעילים משוחררים. ההגדרה יכולה לבוא ולסייע לנו. ברגע שיודעים מה זה טרור – אתה מייצר תובנה וכל הפעילות שלך נגזרת מההגדרה.
הגדרה הטרור משליכה על פעילות חקיקה. אם אין הגדרה, אין חקיקה במדינה. זה בינלאומי. ההגדרה יכולה להשתנות בין מדינה למדינה. הבט נוסף הוא בפעילות הענישה – העולם מבין שיש לו בעיה ובמדינות דמוקרטיות רבות מקצים סמכויות לכוחות הביטחון – הבעיה היא שמגיעים למערכת בתי המשפט, ויש בעיה עם הענישה. יכול להיות שללא חקיקה לא יהיה ענישה, או שהענישה היא לא אפקטיבית. אנו רואים את זה באירופה – פעיל שהיה עצור בידי כוחות הביטחון, שוחרר בגלל שגורמי החוק לא יכלו להוכיח את מעורבותו ב"אלקאעדה". מערכת המשפט לא מצליחה להתמודד ולהרשיע אותו. זה קיים בגלל רצון לשמור על המקורות. שירותי הביטחון לא רוצים לשרוף את המקורות שלהם. בגרמניה – תא שהיה מעורב בפיגוע התאומים -התובע הגרמני טען שהוא לא יכול להעמיד את 2 הפעילים למשפט, כי החוק הגרמני מזהה תא של טרור בשלושה פעילים לפחות. בגרמניה – בית משפט בדיסלדורף ב- 2004, מחליט בניגוד לעמדת המדינה, שפעיל "חזבאללה" שהגיש בקשה להיות אזרח גרמני – הוא פעיל טרור. בנימוק לפסיקה שלו – בהמ"ש אומר כי הוא יודע שהארגון לא נחשב בגרמניה (כמו בשוק האירופאי) לארגון טרור בגלל שיקולים פוליטיים, אבל ביהמ"ש מחליט כי כן מדובר בארגון טרור. הבט אחר הוא בנושא של שת"פ בינלאומי. לארה"ב יש רשימת ארגוני טרור משל עצמה. כך גם לישראל, לאו"ם ולאיחוד האירופאי. ארגון כמו "חזבאללה" – מוגדר באופן שונה במדינות שונות. הוא יכול להיות ארגון טרור בארה"ב וכו', אבל יש מדינות בהן לא מדובר בארגון טרור. "חזבאללה" מציג עצמו כארגון שחרור, ומעמעם את החלק הטרוריסטי שלו. הוא גם נמנע מלקחת אחריות על פיגועים שביצע בטווח הבינלאומי. באיחוד האירופאי הוא עולה כקשור לטרור, בהקשר של שמות אנשים פעילים צבאיים. הרי קופי אנאן נפגש עם נצראללה בלבנון. דיפלומטים אירופאים נפגשים עם אנשי "חזבאללה". מדובר במערכת מורכבת. ארגון חמאס – יש לו גוף צבאי ופוליטי.
דרך העיניים של המערכת האירופאית היו אומרים שחמאס צבאי הוא טרור, וחמאס פוליטי הוא פוליטי, למרות שאין להפריד. אירופה מתחילה להבין את זה בשנה האחרונה. שת"פ בינלאומי הוא לצורך ההגדרה, ובעיקר לצורך המענה. כדי לתת מענה לפעילות של ארגוני טרור גלובאליים – יש צורך בשת"פ בינלאומי. אם אין בסיס משותף – לא תהיה הצלחה, וכאן יש הרבה אינטרסים מתנגשים. יש צורך בשיתוף מידע, אחרת לא תהיה הצלחה. היעדר ההגדרה פוגע ביכולת לייצר שת"פ בינלאומי. נראה שיש צורך בייצור של ישות בינלאומית שתארגן את הדברים.  זה מסובך, בגלל שמדברים על חציית גבולות של מדינות לאומיות – מדינות לאומיות לא ימהרו לתת חסות, ולאפשר פעולות ריגול על שטחיהן. נראה שהעולם הגיע למצב שהוא מבין כי יש לוותר על משהו כדי לייצר מכניזם בינלאומי. מוסא אבו-מרזוק – איש חמאס פיננסי שהקים מערכת פיננסית ענפה של הארגון בארה"ב.
האמריקאים אמרו שהם מוכנים להסגיר אותו, ומדינת ישראל לא הייתה מוכנה לקבל אותו.
זה מראה שיש אינטרסים מתנגדים. אם היו מסתכלים על הטרור כאיום –
העבודה ללא מקורות