העבודה כוללת סקירה כללית קצרה על הנושא בארץ (נתוני רקע, הסטוריה וכו') רקע
מחקרי תיאורטי בנושא – עמוד אחד (סקירת ספרות  פשוטה מעיתונים מדעיים) התפתחות הנתונים הנבדקים (נומינלית וריאלית) ע"פ זמן בצורה גרפית (לא פחות מ- 36
תקופות).
מודל מוצע שמסביר את המשתנה התלוי (נושא העבודה) ע"י  שלושה משתנים מסבירים או יותר ובנוסף משתנה דמי.
הסבר האינטואיציה  הכלכלית מאחורי בחירת המסבירים למודל.
הצגת התכונות הסטטיסטיות של המשתנה התלוי והמשתנים המסבירים (ממוצע, שונות…). אמידה של המודל המוצע והתיחסות למשמעות המקדמים, מובהקות המקדמים (ביחד ולחוד).
הצגת ההשפעה של המשתנים הנ"ל על המשתנה התלוי במונחי גמישויות.
התיחסות לרמת ההסבר של המודל וניסיון לשפרו ע"י השמטת משתנים או לחילופין הוספת משתנים שישפרו את התוצאה בתנאי שעדיין הפרמטרים מובהקים.
התיחסות לקיומה/אי קיומה של בעיית מולטיקולינאריות, השפעתה ופתרונה.
הצגת דרך הטיפול בהטרוסקדסטיות, וההשפעה שלה על התוצאות.
בדיקת קיום מתאם סדרתי.
סיכום – הצגת המודל המיטבי והמסקנות העולות ממנו.
העבודה קיבלה ציון סופי מעל  90 היצוא התעשייתי כולל בתוכו ענפים רבים במשק הכוללים  (מזון, משקאות וטבק, טקסטיל, הלבשה ועור, תעשיות קלות כרייה, מחצבים ומינרלים כימייה, גומי ופלסטיקה מתכת, ציוד ואלקטרוניקה ויהלומים, ענף היצוא התעשייתי מושפע רבות משער החליפין אשר משפיע רבות על רווחי והפסדי התעשיינים.
גידול היצוא התעשייתי מסמל את הצלחתו המרשימה ביותר של ענף התעשייה בישראל. הכפלתו, בדילוגים מהממים, פי 941 (במחירים שוטפים) בתוך 45 שנה –
1 8 מיליון דולר ב-
1 950, 55 מיליון דולר ב- 1955, 180 מיליון דולר ב- 1965, 1.5 מיליארד דולר ב- 1975, 5.6 מיליארד דולר ב- 1985 ו- 16.95 מיליארד דולר ב- 1995 – מפגינה את התפתחותו המפליגה של הענף בישראל. בתוך
3 0 שנה גדל חלקו של התוצר התעשייתי שהופנה ליצוא, מ- 20% ב- 1965 ל- 50% ב- 1995. היו שנים בהן היה חלקו של היצוא בתוצר גבוה יותר, אך התנודות ביצוא הישראלי רבות בשל השינויים החלים במשקי הארצות המייבאות אותו. במקביל לכך ירד לחצי בשנים 1985-1965 משקלה של הצריכה הפרטית מכלל שימושי התוצר התעשייתי, מ- 46% ל- 23%, אך עלה שוב ל- 27% ב- 1994.
מהפך זה לא יכול היה להתבצע ללא תמורה חדה בשיטות הייצור התעשייתי ומעבר מהיר לקידום טכנולוגי. חלק נכבד מן הקידום הטכנולוגי האמור התבטא בהרחבה ניכרת של ההשקעה במחקר ובפיתוח; ואכן, מסתבר שעיקר הגידול המהיר ביצוא התעשייתי התרחש באותם ענפים בהם נעשתה השקעה זו. יתירה מזו, מסתבר כי רק
3 2 מקרב קבוצת 800 המפעלים המתקדמים (כ- 4%) ביצעו כ- 70% מכלל היצוא של קבוצה זו.
במהלך 30 השנים האחרונות גדל כלל היצוא התעשייתי בממוצע שנתי של 11%, רובו בענפים המתקדמים, בהם היה הממוצע השנתי גבוה יותר. ב- 1993 היה הגידול בכלל היצוא התעשייתי 18.7% לעומת השנה שלפניה.
אולם יצוא הענפים המתקדמים אותה שנה גדל מהר יותר: יצוא ענף כלי הובלה, למשל זינק ב- 45.5% באותה שנה יצוא מוצרי גומי, פלסטיקה וכימייה עלה ב- 26.2% לעומת קודמתה. אך יצואם של ענפים מסורתיים היה נמוך באופן ניכר מן הממוצע וגדל ב- 2.9% (טקסטיל והלבשה) או 5.1% (מתכת בסיסית) וכיוצא באלה. הצלחתו של היצוא התעשייתי להמשיך ולגדול גם בשנות משבר במשק הינה הוכחה לצידקת המדיניות הממשלתית שפעלה לעידודו. המקום שכובש לעצמו יצוא זה בשוק העולמי משחרר את התעשייה מתנודות חולפות בתנאי המשק הישראלי, והופך יצוא זה למשענת של יציבות כלכלית בעיתות משבר חולפות.
בשנת
2 009 חלה ירידה ביצוא התעשייתי בשיעור ריאלי מצטבר של כ 17% שגרמה הפסד של 6.5
מיליארד דולר עיקר הירידה ביצוא הורגשה בענף הטכנולוגיה וההיטק מה שגרם לפיטורים רבים במשק הישראלי היצוא נפגע מירידה חדה בשער החליפין כאשר הירידה בשער הדולר פוגעת קשות ביצואנים אשר נאלצו לפטר עובדים רבים היצואנים פנו לבנק ישראל על מנת שיתערב בשוק המטח וימנע משער הדולר להמשיך להיחלש. יצוא תעשייתי הוא אחד המדדים החשובים לבדיקת חוזקה של הכלכלה הישראלית להתמודד עם המשבר הכלכלי העולמי.
  –
העבודה ללא מקורות אקדמאיים (מקורות מהאינטרנט בלבד)