תוכן עניינים
מבוא. 2
האם אפשר לפתח סט של כללים אוניברסליים למלחמה?. 3
הגישה השוללת תיאוריה צבאית. 3
הגישה התומכת בקיומה של תיאוריה צבאית. 4
טכנולוגיה ודוקטרינה אווירית. 6
מה הם EBO/ ממ"א?. 8
מהם אפקטים?. 9
ממ"א כתפיסה רעיונית חדשה. 10 התפיסה  של דפטולה כדוקטרינה אמריקאית. 10 מה חדש?. 11
חולשות בתפיסת המבצעים מבוססי האפקטים. 13
המלחמה כמדע?. 13
הניסיון לחזות על בסיס 'מידע' מדיד – ביקורת. 14
הניסיון לחזות על בסיס 'מידע' איכותי 15
ביקורת על הדוקטרינה שמציע דפטולה כהתגלמות הממ"א. 16
הממ"א כדרך לניהול מערכות. 17
מודיעין, מודיעין מטרות והערכה. 17
ממ"א נגד לוחמה אסימטרית – יתרונות וחסרונות. 19
מגבלות החמ"מ. 19
חולשות דוקטרינריות. 21
אילוצים פוליטיים וזירתיים.. 21
סיכום ומסקנות. 24
מקורות.
5 מבוא
המערכות הגדולות האחרונות שהובילה ארה"ב במפרץ ובקוסובו הוכיחו את עליונותה הטכנולוגית-צבאית של המעצמה היחידה בעולם. מעבר להיבט הטכנולוגי, מערכות אלו נוהלו ברוח התפיסה הרעיונית החדשה של "מבצעים מבוססי אפקטים" או ממ"א.
השינוי התפיסתי הבולט שמוצג בממ"א הוא ביחס לאסכולה המלחמתית המסורתית. האחרונה גורסת שבכדי להכריע את האויב יש לשלול ממנו את חופש הפעולה האסטרטגי על ידי השמדת כוחותיו. על פי תפיסת הממ"א המטרה העליונה של פעולות כוחותינו בכל הרמות היא לגרום לאוייב לנהוג בצורה הרצויה לכוחותינו.
כלומר יש לשולל מהאוייב לא רק את חופש הפעולה אלא בעיקר את חופש ההחלטה. על פי תפיסת הממ"א, השימוש בחימוש מונחה מדויק, יכולות חמקניות, לוחמה אלקטרונית, ירי מנגד, לוחמה קיברנטית ולוחמת מידע, ישנו את אופייה של הלוחמה ויאפשרו מלחמות מהירות ומכריעות בהן הרכיב של הקרב היבשתי יהיה מצומצם. הטכנולוגיה הצבאית תשמש ככלי מדיניות לתקיפת סלקטיבית של מטרות ברמה האסטרטגית, האופרטיבית והטקטית ותאפשר מלחמות קצרות עם חסכון ניכר בנזק ובנפגעים בקרב בלתי מעורבים.
הנושא שאדון בו במסגרת נייר זה הוא האם התפיסה החדשה של הממ"א אכן הובילה/ תוביל לשינוי באופייה של הלוחמה במובן זה שתהווה סט של כללים אוניברסליים לניהול מערכות בעתיד.
   בתחילת דברי אציג את הדיון ההיסטורי הנוגע לפיתוח תיאוריות אוניברסליות ב'מדע המלחמה' ואציג גישות של הוגי דעות המתייחסים לסוגיה זו, מתוך כוונה להדגים כיצד שגו בעבר בניסיון אוניברסליזציה של תיאוריות צבאיות. אציג בקצרה את התיאוריה של האוויראים המוקדמים בנוגע להפצצות אסטרטגיות ואדגים כיצד ומדוע שגו אלו בניסיונם לחזות כיצד תשפיע הלוחמה האווירית על מלחמות העתיד. לאחר מכן אפרט יותר על עקרונות התפיסה הרעיונית של הממ"א ועל הדוקטרינה שגזרו ממנה המתכננים האוויראים האמריקאים, בדגש על הבולט שבנייהם דייויד דפטולה. בנוסף, אדגים כיצד הדוקטרינה החדשה הוכיחה את עצמה, במידה רבה, במערכות האמריקאיות האחרונות. בהמשך דברי אבקר את התפיסה הרואה במלחמה כ'מדע' ואזכיר בהקשר זה את הגורם האנושי, שהוא הגורם הדומיננטי בשדה המערכה בכל הרמות ושאת התנהלותו לא ניתן לחזות בצורה 'מדעית'. בסיכום דברי אגיע למסקנה שהתיאוריה של הממ"א הינה גישה תפיסתית שניתן להגדירה אוניברסלית, אם כי לא חדשנית. לעומתה הנגזרת הדוקטרינרית מבית מדרשו של דפטולה היא אמנם דגם שהוכיח את עצמו בפועל אך הוא מתאים לקונסטלציה גיאו-אסטרטגית וצורת לחימה מסוימת. כלומר, דוקטרינה זו אינה תיאוריה מכלילה במובן זה שכל ניסיון להעתיקה ללחימה בתנאים אחרים יסתיים בכישלון.