עבודה זו מתבססת על מאמרו של זיגמונד פרויד בדבר "פסיכולוגיה של ההמון ואנאליזה של האני". במאמרו מציג פרויד את ה"אני" מול ה"המון" ושואל, האם אנו פועלים ומקבלים החלטות כיחידים אינדיבידואלים או כיחידים המושפעים מההמון בו הם מצויים, בו אנו מתנהגים על פי "יצר העדר"? בנוסף מפריד פרויד בין סוגי ה"המונים" הקיימים ועומד על ההבדלים המתקיימים ביניהם. בהתייחסותי למאמרו אבקש להוכיח כי תנאיו של מקדוגל, להם שותף פרויד, לקיומו של "המון בעל ארגון משוכלל" אינם מספיקים, זאת על ידי הבאת החברה הישראלית כדוגמא וניתוחה.  "הפסיכולוגיה האינדיבידואלית היא בעת ובעונה אחת גם פסיכולוגיה סוציאלית" כך פותח פרויד את מאמרו ומקהה, מבחינתו, את הניגוד אשר קיים בין שתי הגישות…