תוכן העניינים:
מבוא
-.3
פרק א'- התפתחות תעשיית כלי האבן בתקופת בית שני .4
                  – חומר הגלם ובתי המלאכה לייצור כלי האבן.
                     –  שיטות עיבוד כלי האבן.
                     – אופן עיבוד האבן בימי בית שני.
                     – חלוקת כלי האבן על פי 3 קבוצות מרכזיות, תיאורם וניתוחם.
פרק ב' – תפוצתם ותיארוכם של כלי האבן ..17
                     – תפוצת כלי האבן.
                     – תיארוך כלי האבן.  פרק ג' – כלי אבן בהלכה היהודית –..20 פרק ד' – הממצאים הארכיאולוגים של כלי האבן בעולם היהודי -24
                    – כלי האבן רווח בקרב האוכלוסיה היהודית.
                    – דרכי השימוש בכלי האבן.
פרק ה' – הגלוסקמה ביהדות בית שני -..28
                   – גלוסקמה מהי?
                   – תעשיית הגלוסקמה מעוגנת במקורות היהודיים.
                   – עיטורי הגלוסקמה.
                   – כתובות על גבי גלוסקמות.
                   – מאמר שפורסם במהדורה הדגיטלית של כתב העת "חדשות ארכיאולוגיות".
סיכום …36
נספחים .37
ביבליוגרפיה …42
ב"ה מבוא- כלי האבן בשלהי ימי הבית השני, קושר את תפוצתם הרחבה של כלי אבן הגיר עם גבור ההקפדה בהלכות טומאה וטהרה, שאפיינה את אורחות חייה של הקהילה היהודית בשלהי ימי הבית השני. הגורם לשגשוגה של תעשיית כלי אבן הגיר בשלהי ימי הבית השני, היא ההלכה היהודית הקובעת כי כלי אבן אינם מקבלים טומאה.
כלי האבן הגיר היא על רקע דרישות ההלכה היהודית ומחלוקת לארבעה תחומים "שערים":
שער הפולחן- בית המקדש היה הגורם העיקרי לחיובי הטהרה לא רק בתחום המקדש אלא גם בחיי היום-יום של הפרט.
לשימוש בכלי האבן שאינם מקבלים טומאה, הייתה חשיבות רבה במיוחד בהקשר לעבודת הכוהנים במקדש. כלי הקיבול הגדולים, המכונים במקורות כלי 'קלל', נקשרים להלכות פרה אדומה. חוק זה יסודו בהשקפה שטומאת המת היא "אבי אבות הטומאה", כלומר החמורה שבטומאות, ושאין להיטהר ממנה במים פשוטים. כלי הקלל שימשו לאחסון אפר הפרה והמים הטהורים, שנדרשו לצורך הכנת המים המקודשים, אשר שימשו בתהליך ההיטהרות מטומאת המת. לאחר חורבן הבית חדל מעשה הפרה, נתמעטה הזהירות בהלכות טומאה וטהרה, ובתקופות מאוחרות יותר לא ניכר רישומן בחיי היום-יום.
שער החיים- בעוד שעל שמירת המקדש מפני גורמי טומאה הופקדו הכהנים, הרי שעל הגברת יסודות הטהרה ודחיקת הטומאה בתחום שמחוץ למקדש הופקדו ישראל. יוצא אפוא, שההקפדה היתרה על קיום ההלכה היהודית חדרה גם לחיי היום-יום של הפרט. השימוש הנפוץ בכלי אבן, בביתה של המשפחה היהודית, הוא אחד הביטויים לכך.
כלי אבן מצטרפים לעדויות נוספות בעניין זה, ביניהן ריבוי המקוואות בבתים, ומציאותם של פסיפסים, גלוסקמות וכלים שבדגמי העיטור שלהם נעדרים מוטיבים השאובים מעולם החי, וזאת ההקפדה על הדיבר השני: "לא תעשה לך פסל וכל תמונה" (שמות כ, ד).
שער המתים- בשלהי ימי הבית השני סיפקה תעשיית אבן הגיר לחברה היהודית המקפיד על קיום ההלכה, כלי אבן שאינם מקבלים טומאה, ובאותה עת סיפקה לאותו ציבור גלוסקמות אבן, שנועדו לשמש כמכלים לעצמות המת, שטומאתו היא החמורה שבטומאות. רוב המשותף לכלי האבן ולגלוסקמות בנוגע לפרק הזמן שהיו בשימוש, לחומר הגלם, לשיטות העיבוד והעיטור ולדגמי העיטור.
שער הייצור- בתעשיית כל האבן יושמו שיטות עיבוד שהיו נהוגות בחומרים אחרים, כגון עץ. גם מקצת מדגמי הכלים הם חיקוי לכלי חרס, עץ, מתכת וזכוכית. אולם כלי האבן אינם מקבלים טומאה ומכאן עדיפותם על הכלים האחרים המקבלים טומאה.
כלי האבן שהתגלו בחפירות הארכיאולוגיות מעידים על הישגיה המרשימים של תעשייה זו בכל הקשור ליכולת הטכנית ולעיצוב הצורות.