בעבודה זו בחרתי לבחון את חג השבועות בקיבוץ חצרים שבנגב ולערוך השוואה בין טקס בית הספר לטקס הקיבוצי. שאלת המחקר אשר תנחה אותי לאורך העבודה היא: האם קיימים הבדלים בין תכני טקס חג השבועות של בית הספר "נווה במדבר" בקיבוץ חצרים לבין אלו של הקיבוץ עצמו? ומה ההבדלים ביניהם?  על שאלה זו אענה בהמשך העבודה, אך קודם לכן אציג רקע כללי על החג וגלגוליו לאורך השנים.
אבנר בן עמוס (1997-1998) עורך חלוקה לשלושה סוגי חגים: חגי זמן- חגים היסטוריים המטפחים את אהבת העם, חגי זיכרון- מציינים אירועים אשר התרחשו בימינו ומחזקים את זיכרונם, חגי המקום- מדגישים את הקשר לאדמה ועונות השנה אשר מטפחים את אהבת המולדת.
חג השבועות הינו אחד מחגי המקום. זהו החג השני מבין שלושת החגים הגדולים הידועים כשלשת הרגלים (פסח, שבועות וסוכות). כמו שני החגים האחרים, מבטא חג השבועות את הזיכרון ההיסטורי של עם ישראל, את הקשר לטבע ולאדמה, את עבודת בית המקדש ואת הקשר המיוחד בין העם לאלוהיו. חג השבועות מיוחד בכך שהוא קשור לאירוע המרכזי והחשוב ביותר בתולדות העם- מתן תורה. שבעה שמות לחג, המוזכר בחמש פרשיות בתורה: חג הקציר, יום הביכורים, חג השבועות, יום החמישים, עצרת, חג מתן תורה ויום הקהל (גלילי ומשעל, 1997). חג הקציר- "וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה-" (שמות כג,
1 6 וגם שמ' לד 22). חג זה חל בתקופת קציר החיטים ומבטא את אופייה של העונה החקלאית, כאשר האביב מגיע לקיצו ומתחיל הקיץ, האיכר חוגג את קציר יבולו בהודאה לה' על רוב  טובו וברכתו.                                                   יום הביכורים- "וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים בְּהַקְרִיבְכֶם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַה' בְּשָׁבֻעֹתֵיכֶם " (במדבר כח, 26). גם שם זה של החג קשור בעבודת האדמה, בעונת הקציר. ביום זה התחילו להביא את ביכורי פרי האדמה אל בית המקדש. חג הקציר ויום הביכורים מתארים את עונת הטבע ואת אופיו החקלאי של החג.
חג השבועות- "וְחַג שָׁבֻעֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים" (שמות לד, 2, וכן דב' טז, 10, 16; דברי הימים ח', 13). שם זה הוא הנפוץ והמקובל בעם, הוא מבטא את זמנו של החג- שבעת השבועות שסופרים מיום ראשון של חול המועד פסח (ט"ז בניסן) ועד ו' בניסן, שבו חל החג.
יום החמישים– "עד ממחרת השבת השביעת תספרו חמישים יום, והקרבתם מנחה חדשה לה'" (ויקרא כג, טז'). בדומה לחג השבועות מתאר שם זה את זמנו של החג, ספירת חמישים יום מפסח. הדגשת הספירה "ממחרת השבת", משך חמישים יום וקביעת החג על פי הספירה ולא כמו בחגים אחרים, בהם נקבע התאריך על פי החודש והיום, באה לציין את הזיקה שבין חג הפסח וחג השבועות.
עצרת- בשם זה נקרא החג בפי החכמים בספרות המשנה, התלמוד והמדרש. המילה עצרת הינה כינוי ליום אחרון של חג. חז"ל קראו לחג השבועות בשם זה, מאחר והוא משלים את חג הפסח בתום ספירה של שבעה שבועות.
יום הקהל- "וַיִּתֵּן ה' אֵלַי אֶת שְׁנֵי לוּחֹת הָאֲבָנִים כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים וַעֲלֵיהֶם כְּכָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' עִמָּכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ בְּיוֹם הַקָּהָל" (דב' ט', 10). ביום מתן תורה נצטווה משה רבינו להקהיל את כל העם לפני הר סיני, שם זה מביע את מושג האחדות של עם ישראל.
חג מתן תורה- "יום חג השבועות הזה, זמן מתן תורתנו" (מתוך תפילות החג). במקרא לא נזכר החג בשם זה והוא מבוסס על מקורות תלמודיים ומדרשיים רבים, לפיהם ניתנה התורה על הר סיני ב-ו' בניסן.
שמותיו של חג השבועות מסומנים בראשי התיבות חק"ת שבע"ה- חמישים, קציר, תורה, שבועות, ביכורים, עצרת, קהל.
במילים אלה, חקת שבעה, מובעת מהותו של החג- חוקת התורה אשר ניתנה לסוף שבעה שבועות שספרו מהפסח ועד לחג מתן תורה (הכהן, 1978).
בניגוד לחגים האחרים, שלכל אחד מהם יש מצווה המיוחדת לו, אין מצווה המיוחדת לחג השבועות, אך החג עשיר במנהגים המסמלים את מהות החג ואת יחודו. ראשי התיבות של מנהגי החג הם אקדמות, חלב, רות, ירק, תיקון.
אקדמות הינו פיוט המכיל 90 שורות המספרות בשבחו של בורא עולם ובשבחם של עם ישראל המחזיקים בתורה. אכילת מאכלי חלב הוא אחד הסממנים האופייניים של חג השבועות, יש הטוענים כי מנהג זה מקורו בפסוק: "וביום הביכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה' בשבעתיכם" (במדבר כח, כו')- ראשי התיבות מחלב. את מגילת רות נוהגים לקרוא בחג השבועות משום שזו מספרת בייחוסו של דוד המלך אשר נפטר ביום זה. מנהג נוסף הינו קישוט הבתים בענפי ירק, בציצים ובפרחים שונים.המנהג האחרון הינו תיקון ליל שבועות, מפאת קיצורו של החג הנמשך רק יום אחד, צירפו את לילו ליומו וכך נהפך ליום ארוך. ביום זה נוהגים להיות ערים כל הלילה ולקרוא בספר תיקון ליל שבועות, תמצית מהתורה שבכתב ובעל-פה, שנתחבר על ידי מקובלי צפת (הכהן, 1978). בהמשך העבודה הציג את גלגולי החג, אסביר מהו טקס ומה משמעותו, לאחר מכן אענה על שאלת המחקר אותה הצגתי בתחילת המבוא באמצעות השוואה בין הטקס הבית ספרי לטקס הקיבוצי בקיבוץ חצרים שבנגב לסיום אסכם את ממצאי העיקריים שהוצגו בעבודה זו.