פיקצ'ר בוק לילדים, להבדיל מספרים אחרים עם ציורים, הינו ספר המספק לילד חוויה ויזואלית.
בספרים בסוג זה של ספרים ניתן למצוא אחדות של סיפור, נושא או רעיון אשר מפותחים דרך סידרה של איורים מהם בנוי הספר.  השפה הויזואלית שבה בוחר המאייר הוא אחד הכלים המרכזיים להעברת המסר בספר ובעזרת שפה זו מציג המאייר את פרשנותו לטקסט ואת השקפת עולמו. האיור משמש כתרגום או פירוש של דבר מה לשפה ויזואלית, הממחיש את הטקסט. כמעט כל איור מכיל, באופן גלוי או סמוי, סמלים והקשרי תרבות (תור גונן, 1997).
הפונקציות שממלא האיור בספר לגיל הרך הן רבות. הוא מקביל למלה הכתובה, ממחיש מושגים מופשטים או מספק קונקרטיזציה כאשר דמות הגיבור וסביבתו אינם מתוארים בטקסט, מדגיש או סותר אספקט מסוים מן הטקסט, מפרש ומרחיב את משמעותו על-ידי דימויים שאינם נמצאים בטקסט. האיור עוזר לילד לזכור את הסיפור, מפשט עניינים מורכבים והופכם קלים להבנה, מרחיב את כושר התמצאותו של הילד בסביבתו, מעשיר את עולמו האסוציאטיבי, מקנה לו במשך הזמן רבדים תרבותיים וסמליים, מפתח את הרגש האסתטי ומעדן את חושיו. האיור והמימד הויזואלי ממקמים את הטקסט באווירה ויזואלית ריגושית רבת-פנים, הנותנת לספר כולו את אופיו ואת כוח המשיכה שלו (תור גונן, 2004). בעבודה זו אבחן את ספר הילדים שמוליקפוד תוך התמקדות באיוריו של הספר, משמעותם וחיבורם לטקסט. שמוליקפוד, ספרם של המשורר ט. כרמי והאמנית שושנה הימן החתומים יחד על הספר בשם העט "כוש" (כרמי ושושנה). ספר זה יצא לאור בשנת 1955
והביא עימו אמירה אומנותית חדשנית ומרגשת באמצעות השימוש בשפה הפשוטה והאיורים המינימליסטים. ספר זה מספר את סיפורו של גדי, ילד חולה הנשאר בביתו ללא אפשרות להיות עם חברים. אך גדי מוצא תעסוקה לעצמו גם ללא אנשים סביבו. הספר מציג לילד כמה נפלא להיות לפעמים ללא החברים שלך (הרגילים) ובנוסף, מעביר הסיפור את המסר כמה כיף לבלות עם חברים אך לכל בילוי יש סוף וכל אחד צריך לחזור לביתו.