1 . עקרון השוויון, האפליה, והשפעתם על יחסי דתיים-חילוניים במדינת ישראל עיקרון "שוויון הכל בפני החוק" הינו היסוד לשלטון חוק תקין, יציב, הוגן ודמוקרטי, ומהווה התייחסות שווה אל כל בני האדם באשר הם, בלא התייחסות למאפייני גזע, דת, מין, מעמד חברתי, ייחוס משפחתי, שפתם, צבע עורם וכדומה. לכן, הזכות לשוויון הוכרה במסמכים רבים במהלך היסטורית רבת השנים של העם היהודי והעולם כולו.
יסודו של עקרון השוויון בשאיפה להבטיח הזדמנות שווה לכל. שוויון ההזדמנויות הוא המבטיח את המשך קיומו של ההליך הדמוקרטי ואת כבוד האדם, במובן הרחב של מושג זה (ישובי, 2000). הצורך לבחון את מושג השוויון נובע מעצם הזכות הבסיסית לשוויון. הזכות לשוויון היא חלק מהגדרת כבוד האדם. תחושת הכבוד והזהות העצמית של בני-אדם מבוססת על היותם שווים בערכם לשאר בני-אדם (אברם, 1997). עקרון השוויון הוא ערך יסוד לכל חברה דמוקרטית אשר משקף את שלטון החוק והצורך להבטחתו מתבסס על שיקולי צדק והגינות. העיקרון מבקש להעניק לפרט הכרה בזכותו וכן מדגיש את הרעיון כי יש לכבד ולהכיר בזכותו של הפרט לקבלת יחס שווה. חשיבות עיקרון השוויון נעוצה בשמירת השלטון מפני שרירות (ישובי,
2 000). משמעותו של שלטון החוק היא, כי כל גורם במדינה חייב לקיים את החוק, וכי הוא ניתן על מנת שיבוצע. הפער בין החוקים הכתובים לבין אכיפתם משקף את רמת השלטון מבחינה פורמלית וכן פער זה עלול להוביל לאפליה מסוג כזה או אחר. אכיפת החוק כלפי האזרח מוטלת על הרשות, אך גם על הרשות עצמה מוטלת האחריות לשמור על החוק, מכאן נובע כי גם הרשות וגם האזרח שווים בפני החוק. כל הפרה שהיא מצד הרשות צריכה להיות מגונה על ידי החברה. הפרה בולטת של עקרון השוויון בפני החוק הנה החסינות המוקנית לחברי כנסת מפני העמדה לדין ומפני תביעה אזרחית. עם זאת, פגיעה זו בשלטון החוק מוצדקת, לאור העובדה שנועדה לקדם אינטרסים חשובים אחרים, כמו תקינות בית המחוקקים, ועל כן אין לגנותה. לעומת זאת, במידה וחסינות זו אינה משרתת מטרה זו יש לגנותה. יש להבין את עקרון שלטון החוק לא כביטוי של עקרון משפטי קיים, אלא כעיקרון של משפט רצוי (רובינשטיין, 1996).
ניתן לקבוע שלושה עקרונות שימושיים המהווים חלק בלתי מעורער משלטון החוק. הראשון, שוויון הכל בפני החוק. בעקרון זה אין אנו דורשים קביעה בלבד של העבירה בחוק, אלא גם את הגדרתה במונחים ברורים, שיאפשרו לאדם סביר לדעת איזו התנהגות מותרת ואיזו התנהגות אסורה. דרישה זו אינה מוחלטת, והשאלה היא עניין של דרגה, אך בהפעילנו הגיון בריא ניתן להבחין אימתי מתרחבת אי הבהירות עד שהיא חורגת מעבר למותר. השני, ודאות החוק ושלילת התחולה למפרע של החוק, בו אנו חייבים לשאוף לוודאות מרבית בכל הנוגע לזכויותיו וחובותיו של האזרח. העיקרון האחרון הוא פומביות החוק, אשר בו החזקה כי אדם חייב בכיבוד הוראות החוק גם אם אין הוא יודע עליו, יש לה טעם, אך ורק אם יתפרסם החוק ברבים, וכך ניתן לפחות לדעת מהי ההתנהגות הנתבעת על פי חוק (בן גל,
1 990; רובינשטיין, 1996). בדומה לעקרון שלטון החוק, גם לעקרון השוויון שתי משמעויות שיש להבחין ביניהן, משמעות פורמלית ומשמעות מהותית. במשמעות הפורמאלית הכוונה להתייחסות שווה בין אנשים, מתמקדת בהפעלת החוק כלפי כל אחד ללא משוא פנים. ממשמעות פורמלית זו עלולה להיווצר אפליה מכוונת. במשמעות המהותית הכוונה היא בדיקת הדין עצמו, בדיקת תוכן החוק והיותו מחייב התייחסות שוויונית למקרים שמבחינה עניינית הם שווים. ממשמעות מהותית זו עלולה להיווצר אפליה בלתי מכוונת (בן גל, 1990; בן גל, אלכסנדר, בנדור, רבין,
1 992; רובינשטיין, 1996).  בשנים האחרונות חודרת גישה לעולם הרחב וגם לישראל הדוגלת ב"שוויון מהותי" וטוענת כי מה שחשוב הוא שוויון בתוצאה ולא השוויון המהותי, ולכן יש להתחשב בנתוני פתיחה שונים הקיימים בין בני-אדם או קבוצות בני-אדם. מרכז הכובד מוסט מהבטחת שוויון במצב המוצא, בהזדמנויות, להבטחת השוויון בתוצאה. הסטה זו מוליכה לכך, שבמקרים רבים דווקא יחס שווה עלול להוביל לחוסר שוויון, וזאת אם מדובר במי שאינם שווים. מובן כי לא הכל שווים בפני החוק, וכי יש להתייחס לאי שוויון טבעי ויציר האדם יחד (רובינשטיין, 1996).
כמו שנהוג לחלק את מושג השוויון לשתי משמעויות מרכזיות: האחת, המתארת בני אדם כשווים, והאחרת, המצדיקה חלוקה שווה של משאבים כלכליים, חברתיים ופוליטיים, כך נהוג לחלק את המושג שוויון לכמה מישורים: שוויון יסודי, שוויון הזדמנות, שוויון ליברלי, שוויון דמוקרטי, שוויון סוציאליסטי, שוויון המינים, שוויון הגזעים ועוד (בן גל ושות', 1992).  …