מבוא:
גיל ההתבגרות הוא תקופת התפתחות בה חלים שינויים מהירים מבחינה גופנית, נפשית וחברתית. תקופה קריטית זו מלווה לעיתים בלחצים חברתיים, במתחים ובסכסוכים בבית ובבית הספר. מצוקות אלו ואחרות עלולות לבוא לידי ביטוי קיצוני בניסיונות התאבדות. התאבדות נחשבת לגורם השני בחשיבותו בין כל סיבות המוות בקרב גילאי 15- 24, ובשנים האחרונות היא מהווה בעיה חברתית הולכת ומחריפה. התאבדות עלולה להיות פתרון סופי לבעיה זמנית. מתבגרים פועלים לעיתים באופן אימפולסיבי וללא תחושה ממשית של סופיות המוות. חשוב לציין כי קבוצת הילדים והמתבגרים נחשבת בארצות המערב לאוכלוסיה בעלת שיעורי ההתאבדות הנמוכים ביותר בהשוואה לקבוצות גיל אחרות. אם משווים נתונים משנת 1950 לאלה של שנות התשעים, נמצא ששיעורי ההתאבדויות אצל הבנים עלה מאז 500%-400% ובקרב בנות עלה ב-200%. שיעור ההתאבדות בישראל בקרב בני 24-15 הינו 6.6 לכל 100,00 תושבים (פינוס, טוראל, גומפל, תשבי, בן לוי ושניידרמן, 1994). לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מדובר ב-5 התאבדויות ש"הצליחו" וכ-8
עד 10 ניסיונות התאבדות לכל 100,000 תושבים במשך שנה(שיף וגילת, 1995).
בעבודה זו נעסוק בגורמים להתאבדות בקרב בני נוער. נפתח מאפיינים פסיכולוגיים, ביולוגיים ופסיכו סוציאליים של נוער בעלי ניסיונות התאבדות. בנוסף לכך נציג דרכים למניעת תופעת ההתאבדות ומחשבות אובדניות ונסביר את יעילותן של תוכניות אלו. הדרכים למניעת התופעה מיושמות על ידי תוכניות הסברה בבית הספר ועל ידי קו הטלפון לעזרה ראשונית נפשית . בני נוער אשר ניסו להתאבד מאושפזים לאחר הניסיון האובדני בבתי חולים כלליים, כאן מתחיל תהליך ההתערבות הטיפולית. יש מספר גישות לטיפול במתבגר אשר ניסה להתאבד, גישה חברתית –חוקית שהיא האשפוז הכפוי, גישה פסיכולוגית וגישה ביולוגית (אפטר ופרויידנשטיין,
2 001). בעבודה זו נסביר את  גישות הטיפול השונות ואת יעילותן.       תוכן עניינים:                                                                                                               מבוא
–.3        גורמי ההתאבדות בקרב בני –נוער …
4      אמצעים ראשוניים למניעת התאבדות .5        דרכי הטיפול בנוער עם ניסיונות אובדניים –7        סיכום –.9        ביבליוגרפיה .