עבודה זו מנתחת כמה וכמה אירועים והשאלה העומדת בעינה היא להיכן מגישים את העתירה/תביעה/בקשה – בימ"ש מנהלי? בג"ץ? מחוזי?
עבודה זו קיבלה ציון 90.
לא להתבלבל!!! זו לא עבודה בסדר דין אזרחי – זו עבודה במשפט מנהלי!!! הקייס:
המועצה האזורית חוף הגליל, הינה רשות מקומית, אשר בתחום שיפוטה מצוי חוף "הבקתות", שהכניסה אליו הינה חופשית לקהל הרחב.
ביום-1.1.09
החליטה המועצה, הסובלת מגירעונות כספיים כבדים, בישיבה שלא מן המניין, לגבות תשלום בגין הכניסה לחוף "הבקתות".
עוד החליטה הרשות באותה ישיבה כי היא תפרסם מכרז להפעלת החוף באמצעות חברה קבלנית המעסיקה עובדי קבלן.
בהתאם לכך, פרסמה הרשות מכרז בו  זכתה חברת "הגובים כוח אדם ושמירה בע"מ" (להלן: חברת "הגובים").
החלטת המועצה אושרה בחוק עזר "המועצה האזורית חוף הגליל- חופים " אשר נשלח לאישורו של שר הפנים. שר הפנים טרם נתן את אישורו לחוק העזר.
כחלק מההיערכות לגביית תשלום, גידרה חברת "הגובים" את החוף, וזאת בלי שהתקבל היתר לכך בניה כדין מהוועדה המקומית לתכנון ובניה, והחלה  לגבות דמי כניסה לחוף, אף שטרם התקבל אישור השר לחוק העזר, חרף חלוף תקופה של שלושה חודשים מיום קבלתו בלשכתו.
אבנר, תושב הרשות המקומית ועובד שלה נדהם לגלות כי בכניסה לחוף האהוב עליו נדרש הוא לשלם דמי כניסה, ומיד פנה למועצה האזורית בדרישה לבטל את ההחלטה לגבות דמי כניסה לחוף, לבטל את ההחלטה  להפעיל את החוף ע"י חברת עובדי קבלן, תחת שיופעל ע"י עובדי המועצה המקומית, וכן לפעול להריסת הגדר שנבנתה בלא היתר ולהורות לחברת "הגובים" להשיב למתרחצים את דמי הכניסה שנגבו שלא כדין.
כעבור מס' ימים נתקבלה תשובת המועצה, לפיה גביית דמי כניסה לחוף, מבוססת על סעיף 6(א) לחוק הסדרת מקומות רחצה, תשכ"ד-1964, שבמסגרתו נקבע כי רשות מקומית רשאית לקבוע בחוק עזר הוראות בעניין הסדרת רחצה, לרבות לגבי גביית דמי כניסה ולכן ההחלטה נתקבלה כדין. באשר לטענת העסקת עובדי קבלן, טוענת העירייה כי הדבר יביא לחיסכון בעלויות וכן כי היא מוסמכת להעסיק עובדי קבלן. באשר לגדר, טענה הרשות המקומית כי בפועלה כועדת התכנון והבניה המקומית נתנה בדיעבד היתר לגדר שכבר נבנתה.
אבנר פונה אליך בבקשה כי תפעל/י לביטול כל ההחלטות שקיבלה המועצה וכי תגיש עתירה לבית המשפט המוסמך (או לבית דין מוסמך) לביטול ההחלטות. לאיזה בית משפט או בית דין תפנה/י?
הפסיקה והספרות:
חוק בתי דין מינהליים, תשנ"ב – 1992
חוק יסוד: השפיטה בג"ץ
1 70/81 סלמה נ' ראש המועצה המקומית טורעאן, פ"ד לו(2) 433.
פקודת העיריות (נוסח חדש), התשכ"ד – 1964
חוק הסדרת מקומות רחצה, תשכ"ד-1964
חוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד – 1984
ע"א
2 3/85, גולדשטיק נ' כהן, פ"ד מ(4) 583
בג"ץ
4 381/97, מייזליק נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, פ"ד נא(5) 385
בג"ץ 991/91 פסטרנק נ' שר הבינוי והשיכון, פ"ד מה(5) 50 רע"א 11224/04, המועצה המקומית פרדסיה נ' מוריס בלונדר ואח', בפ"ד נט (5) 473. ע"א
2 56/70, פרידמן נ' ראש עיריית חיפה, פ"ד כד(2) 577
בג"צ
6 88/81, מיגדה נ' שר הבריאות, פ"ד לו(4) 85
בג"צ 731/86, מיקרו דף נ' חברת החשמל, פ"ד מא(2) 449
בג"צ
1 01/74, בינוי ופיתוח בנגב נ' שר הבריאות, פ"ד כח(2) 449
רע"א
4 63/88, מפעלים פטרוכימיים בע"מ נ' מ"י – אגף המכס והבלו, פ"ד מד(3) 812
בג"צ 727/85, נוצר נ. בית הדין לעבודה, פ"ד מא(2)589.
חוק חובת המכרזים, התשנ"ב – 1992
בר"מ 657/03, עיריית רהט נ' נסר אלפראונה, פ"ד נ"ז (3)26.
עניינים
מינהליים-אזרחיים בג"צ 731/86, מיקרו דף נ. חברת החשמל, פ"ד מא(2) 449; בג"צ 991/91, פסטרנק נ. שר הבינוי והשיכון, פ"ד מה(5) 50; סעד הצהרתי חוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד – 1984, ס'75; ע"א גולדשטיק נ. כהן, פ"ד מ(4) 583; תקיפה עקיפה חוק בתי המשפט [נוסח משולב]. תשמ"ד – 1984, ס' 76; ע" א
5 6/70, פרידמן נ. ראש עיריית חיפה, פ"ד כד(2) 577; בג"צ 727/85, נוצר נ. בית הדין לעבודה, פ"ד מא(2)589; רע"א 463/88, מפעלים פטרוכימיים בע"מ נ. מ"י – אגף המכס והבלו, פ"ד מד(3) 812; בתי משפט לעניינים מינהליים חוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד – 1984, ס' 40, 75; חוק בתי דין מינהליים, תשנ"ב  – 1992, ס' 45-46; חוק בתי משפט לעניינים מינהליים, תש"ס  – 2000; בג"צ 991/91 פסטרנק נץ שר הבינוי והשיכון, פ"ד מה(5) 50; רע"א 1287/92, בוסקילה נ. צמח, פ"ד מ(5) 159; בג"צ 4381/97, מייזליק נ. הוועדה המקומית לתכנון ולבניה, פ"ד נא(5) 385.
סעדים בבג"צ – ציווי, סעד הצהרתי ופיצויים בג"צ 22/49 סבו נ. המושל הצבאי, פ"ד ב 701; בג"צ 101/74, בינוי ופיתוח בנגב נ. שר הבריאות, פ"ד כח(2) 449; בג"צ 688/81, מיגדה נ. שר הבריאות, פ"ד לו(4) 85, 96-101; יצחק זמיר, הסמכות המינהלית (תשנ"ו – 1996) ברוך ברכה, משפט מינהלי (כרך א' – תשמ"ז, 1986; כרך ב' – תשנ"ו, 1996).    המועצה החליטה בישיבה להתחיל לגבות דמי כניסה לחוף ה"בקתות". אבנר טוען שההחלטה לא התקבלה כדין משום שהחלטת הרשות פוגעת בתושבי האזור ולא נתנה לתושבים בכלל ולאבנר בפרט את זכות הטיעון בהתאם לכללי הצדק הטבעי, לכן מטבע דברים אלו אבנר מבקש סעד הצהרתי שהחלטה זו פסולה. לפי ס' 5(1) לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, ביהמ"ש המנהלי ידון בכל עתירה כנגד החלטה של רשות. לפי ס' 15(ג) לח"י השפיטה, גם בג"ץ מוסמך לדון בנושא ולתת סעד למען הצדק או לחילופין הוא יכול לתת צו הצהרתי לפי ס' 15(ד)(2) לח"י השפיטה.
במידה ועניין זה נכנס לגדר ס' 15(ג) כתוב בס' שבג"ץ יוכל לדון לפי הס' רק בתנאי שאין זה בסמכות בימ"ש או בי"ד אחר, במקרה שלנו ביהמ"ש המנהלי יכול לדון בנושא. אך נקבע שזה שיש לביהמ"ש המנהלי אותם סמכויות של בג"ץ אינו אומר שהתנאי המצטבר הזה אינו מתקיים ובג"ץ עדיין יוכל לדון במקרה זה בעתירה לגופו של עניין וזה נתון לשיקול דעתו. לכן ניתן להגיש את העתירה לבקשת הסעד ההצהרתי לביהמ"ש המנהלי לפי ס' 5(1) יחד עם ס' 8 לחוק המקנה לו את הסמכות לתת אותם סעדים שבג"ץ מוסמך לתת, וניתן להגיש את העתירה לבג"ץ לפי ס' 15(ג) ולבקש סעד למען הצדק. אבנר טוען גם כנגד חוק העזר עצמו. לפי ס'
5 0 לפקודת העיריות, ולפי ס' 6(א)(10) לחוק הסדרת מקומות רחצה, יש למועצה סמכות לקבוע-