תקציר גיל ההתבגרות הוא שלב ביניים בהתפתחותו של אדם בין הילדות לבגרות אשר במהלכו חלים על המתבגר מלבד תהליכים פיזיולוגיים גם שינויים קוגניטיביים, רגשיים וחברתיים המשפיעים אלה על אלה. עם כל דור של נעורים במדינות המפותחות, ההתפתחות הגופנית מתרחשת בגיל צעיר יותר. בעקבות זאת, מתבגרים נראים מבוגרים יותר מאשר גילם האמיתי. אחת התוצאות של ההתפתחות הגופנית המואצת הזו היא שאנשים צעירים נקלעים לסיטואציות הדורשות בגרות בגילאים צעירים. יותר ויותר בני נוער צעירים מתעמתים עם החלטות בנוגע ללקיחת סיכונים כמו שימוש בסמים, אלכוהול ופעילות מינית, אשר כמה דורות לפנינו נחשבו להחלטותיהם של בני נוער בוגרים יותר ומבוגרים. בהיעדר התפתחות קוגניטיבית מספקת, בני עשרה צעירים מסתמכים בעיקר על אינסטינקטים במקום על שיקול דעת בריא בנוגע להתנהגויות לקיחת סיכונים.
התנהגות של לקיחת סיכון היא התנהגות המערבת בתוכה תוצאות פוטנציאליות שליליות (הפסד) אך בצורה מסוימת מאוזנת  על ידי תפיסת תוצאות חיוביות (רווח). עם כך, ההתנהגות נתפסת כפחות מסוכנת כאשר החיובי עולה על התוצאות השליליות, היות שההתנהגות נחשבת כמאוד מסוכנת כאשר השלילי עולה על התוצאות החיוביות. בתקופת העשרה, בני הנוער חוקרים אפשרויות שונות של סגנון חיים, וכן, מחפשים אחר קולקטיב וזהות עצמית. זו תקופה של אתגרים ושינויים, תקופה שבה נעשות החלטות מכוונות ולא מכוונות אשר מתחילות לקבוע את מהלך חייהם. פשע, עישון, שימוש בסמים, אלכוהוליזם, נהיגה פזיזה ועוד הרבה דפוסים לא בריאים של התנהגות שמתרחשים לאורך החיים מופיעים לראשונה בגיל ההתבגרות. הימנעות מסיכונים יכולה לקבוע דפוסי התנהגות שונים לכל החיים. מטרותיהם של בני נוער הם בדרך כלל למקסם עונג מיידי, וניתוח קפדני של קבלת החלטות רומז כי סוגים רבים של התנהגויות לא בריאות, כמו שתייה ושימוש בסמים, יכולים לגבור על ההיגיון.