המחלקה לקרימינולוגיה סמינריון בקורס: תאוריות וסוגיות נבחרות בקרימינולוגיה תאריך הגשה: ט' בכסלו תש"ע
2 6.11.2009
תוכן עניינים
                                                                                             מבוא. 2
א.      הסיבות לאלימות הנשית. 5
א.1. הסבר ביולוגי 5
א.2. הסבר פסיכולוגי 6
א.3. תיאורית הלמידה החברתית. 10 א.4. פיקוח חברתי 11
א.5. תהליך ההתדרדרות לזנות. 13
ב.1. נקודת מבט פמיניסטית. 16
ב.2. הביקורת הפמיניסטית. 19
ג.      הקשר בין טראומה ופשיעה. 21
ד.      סמים ופשיעת נשים.. 29
ה.      התייחסות מערכת המשפט.. 31
ו.       נתוני פשיעה. 33
דיון ומסקנות. 37
סיכום.. 39
ביבליוגרפיה. 40 מבוא
ענישה מוקדמת (בתקופות מוקדמות) של נשים שיקפה את הויכוח בין הנורמה החברתית של "נשים מושחתות", שלא נהגו לפי התפקידים הביתיים המסורתיים שיועדו להן, לבין המיניות של אותן נשים. הענישה הציבורית של אותן נשים היתה הרחבה טבעית של הענישה הפרטית, הביתית. החוקים נוצרו לצורך שליטה בהתנהגות הנשים והם הוצדקו על-ידי המוסר. כשבעלים ואבות נכשלו באילוץ הנשים שלהם למלא את התפקידים הביתיים הראויים, המדינה נכנסה לתחום זה וכפתה זאת עליהן.
הפשעים הנשיים הנפוצים ביותר היו הפרה של הזהות המינית והביתית של האשה. הרשויות הענישו נשים על זנות או על הפרת הצניעות, ההגינות או הסדר הציבורי. עונשים אלה סייעו בפיתוח זהות נשית מסויימת והתירו השפלה של נשים שלא התאימו להגדרה הזאת (Cain, 2008).
            המיניות של האשה המשיכה ככל שמאסר הפך לדרך העיקרית לעונש. חשבונות של נשים בכלא מהמאה התשע-עשרה בארצות הברית עמוסים בסיפורים על ניצול מיני של שומרים ופקידים בכלא.
בית סוהר באינדיאנה היה יוצא דופן בזה. הוא השתמש בכוח העבודה של הנשים האסירות כדי להפעיל שירותי בית בושת לסוהרים. רק במקרים יוצאי דופן של שערוריות ציבוריות נעשו מאמצים לתקן את ההתעללות הנמשכת (קיין, 2008).
            עד המאה ה-19 נשים וגברים נאסרו יחד, באותו מתקן כליאה. הרפורמה של הנשים היתה בעד מבנים נפרדים לשני המינים, בהאמינה שנשים אסירות צריכות לקבל טיפול שונה מגברים.
ואולם, פרסום שערוריות מהכלא כמו הריונות בלתי רצויים והכאות היוו יותר תמריץ להתפתחות מתקנים נפרדים לנשים, מאשר דאגה אמיתית להתעללות בנשים אסירות או התלהבות לתקן אותן (קיין, 2008).
            עם עלית התנועה הפמיניסטית ושיעורי הפשע הגוברים גם בין הנשים במאה העשרים, הגישה שלנשים אסירות דרוש טיפול שונה מלגברים שינתה את המדיניות המרכזית של בתי הסוהר.
בשנות ה-60' קרימינולוגים וראשי בתי הסוהר חשבו שנשים אסירות הן מופרעות בנפשן וצריכות עזרה פסיכיאטרית. ואולם, ההתפתחות של בתי הכלא לנשים ושימוש בטיפולים פסיכולוגיים ובסמים פסיכיאטריים אישרו מחדש שנשים נחשבות ללקויות נפש (קיין,
2 008).
            המצב היום לא השתנה בהרבה בבתי הסוהר לנשים מבחינת הניצול המיני בארה"ב. עדיין יש ניצול מיני רב של הנשים על-ידי הסוהרים הגברים, שמשתמשים בכוח הרב שניתן להם, לשלוט בכל תחומי החיים של האסירות, למשל תמורת מזון, טיפול רפואי וצרכים בסיסיים אחרים.             מודעות ציבורית להתעללות מינית בנשים אסירות על-ידי סוהרים גברים הביאה לידי כמה דוחות חקירה ותביעות פרטיות. אף על פי כן, ההתעללות המינית נשארה כשהיתה והבעיה גדלה ובלתי נראית (קיין, 2008). כל הנשים בארה"ב חיות לפי חוקים שנוצרו על-ידי גברים ועבור גברים. התאמה של הגופים ושל המין של המעמד הנשי כשלם נשארה קבועה, כל עוד הנשים חידשו וקבעו מחדש את המגדר לפי תכתיבים פטריארכליים (קיין, 2008).
בנושא עבריינות נשים אנו מוצאים להפתעתנו מיעוט מחקרים. בסקירת הספרות של הקרימינולוגיה המסורתית אנו רואים שאכן חסרה התייחסות מהותית ורצינית לנושא עבריינות נשים, ויש עבודות רבות שמתעדות את תופעת ההתעלמות וההזנחה שמאפיינת תחום זה (Carlen & Worral, 1987; Heidenson, 1985; Igelhert & Stein, 1985; Leonard, 1982; Moss, 1986; Simon, 1975; Singer et. al., 1995; Smart, 1976 בתוך גור, 2002). תופעה זו תורגמה למחקר אמפירי מוגבל בהקשר של נשים שיש להן התנהגות תוקפנית. לעיתים קרובות זה נקרא "הדוקטורינה הבלתי נראית" (Belknep, 1996 בתוך קריינרט וואנדייבר, 2009), או במונחים של ה"עברייניות/ים הנשכחות/ות" (forgotten offenders).
חלק גדול מהמחקרים התמקד בהתנהגות תוקפנית של נשים בתוך המשפחה, כלפי בני זוג (Tjaden & Thoennes, 2000 בתוך קריינרט וואנדייבר, 2009) ו/או הילדים (Wolfner & Gelles, 1993 בתוך קריינרט וואנדייבר, 2009). כאשר המחקר כן מתרכז בנשים עברייניות ואלימות הוא באופן טיפוסי נוקט ב"טון משפחתי". להערכת נשים מחוץ למערך הביתי והעמדתן במקום שבו יותר סביר שתהיה אלימות (כמו באר או פאב למשל), יש פוטנציאל לספק תובנה על הדינמיקה היחודית של התנהגות תוקפנית של נשים (קריינרט וואנדייבר, 2009).
בספרות המעטה שכן דנה בנושא באה לידי ביטוי העמדה הסקסיסטית שרווחה כלפי נשים. כלומר, כותבים רבים הראו איך מיתוסים עממיים, ביחס לאופי של נשים, שימשו לתאורטיקנים בסיס לתיאוריות כאילו-מדעיות על נשים עברייניות (Brown, 1986; Leonard, 1982; Smart, 1976; Simon,
1 975 בתוך גור, 2002).
עבריינות נשים מעניינת אותי באופן אישי, מכיוון שנראה לי שעבריינות בכלל מנוגדת לטבע האנושי של האשה. כלומר, מה על האשה לעבור, אילו מכשולים ואילו קשיים על האשה לעבור כדי שתגיע לעיסוק בעבריינות? ככלל, המידע שיש לנו, רובו ככולו, נשאב מהתקשורת, אנו שומעים על נשים שרצחו את ילדיהן, על נשים שרצחו את בני זוגן, התקשורת יוצאת בכותרות ענק, עם כתבות ותחקירים מכל הכיוונים, אך מה הביא אותן לידי מעשים קיצוניים אלו, מה מסתתר מאחורי כל אותם מעשים, את זאת אנסה לברר בעבודה זו. מהתקשורת אנו למדים גם שיש נערות במצוקה (לפי הבתים והארגונים שמבקשים מאיתנו לתרום להם), שיש זונות ומכורות לסמים, אולם כמו לגבי כל נושא בתקשורת, אנו גם יודעים שהמידע הזה לא מהימן מספיק, מוטה לכיוון אינטרסים שונים ולא אובייקטיבי. בעזרת המחקרים ניתן להגיע למידע יותר אובייקטיבי ולקבל תמונה יותר שלמה.
בעבודה זו אסקור את הגורמים לעבריינות נשים, הן מהגישה הביולוגית-פסיכו-סוציאלית והן מהגישה הפמיניסטית. כמו כן אעמוד על הקשר שבין טראומה ופשיעה והקשר שבין מצוקה כלכלית ו/או נפשית-רגשית ופשיעה. אביא גם נתוני פשיעה שנאספו ממחקרים שנעשו בארץ ובחו"ל ומראים השוואה בין נשים וגברים, והשוואה בין נשים עברייניות ולא עברייניות בתחומים שונים.
ב-1950 פרסם חוקר בשם פולק (בתוך גור,
2 002) מחקר בו טען שנשים הן לא פחות פושעות מגברים, אלא ששטחי הפעולה שלהן שונים.
מאחר שרובן בבית בדרך כלל, גם פשעיהן מתבצעים רחוק מן העין הציבורית, ומאחר שהן מפתחות מיומנות של הסתרה בחייהן הנורמטיביים (הן צריכות להסתיר את המחזור החודשי) גם העבירות שיבצעו יהיו מסוג דומה, של גניבה, רמאות וכו'. אליי וורקר (1976 אצל Leonard,
1 982 בתוך גור, 2002) טענו שהסיבה שנשים מבצעות פחות פשעים מגברים, היא פשוט מפני שיש להן מחסור בהזדמנויות, על רקע הפרדת שטחי העיסוק בין גברים לנשים, וכאשר יגדלו ההזדמנויות לנשים בחברה גם ממדי העבריינות ישתוו.
אלו הדעות שרווחו במשך עשרות שנים ולהוציא את הדוגמאות הנזכרות לא היתה התייחסות נפרדת לעבריינות נשים (גור, 2002).
למעשה, המחקר הספציפי על נשים כעברייניות, על הגורמים והסיבות להפיכתן לעברייניות, החל רק בראשית שנות ה-70', וקשור קשר ישיר לעלייתה וצמיחתה של התנועה הפמיניסטית (גור, 2002), על כך ארחיב בהמשך.