באופן נורמטיבי, רק אדם אחד (בהיעדר מצב שוויון) יכול להיות הטוב ביותר מבין חברי קבוצתו  ( BIG-Best In Group)  או הגרוע ביותר (WIG- Worst-In-Group) ביחס למימד ספציפי כלשהו. מכאן, שמבחינה לוגית הסיכוי של אדם אקראי להיות מס' 1
(לטוב או לרע) בקבוצתו הוא n/1 (n = מס' החברים בקבוצה). עם זאת, לאחרונה נמצא כי קביעה נורמטיבית זו מתבדה, וכאשר אנשים נדרשים לדרג אדם שנבחר מקרית מבין חברי קבוצתם ולומר האם הוא הטוב או הגרוע ביותר, הם נוטים לבחור בו פי 3 מהסיכוי הסטטיסטי הצפוי (Klar, Roziner, Giladi, & Yehuda-Abramson, 2005). מחקר זה בחן את הטית BIG בקרב 75 נבדקים משלוש קבוצות מקצועיות של עורכי דין, שחקנים ומתכנתי מחשב. המשתתפים נשאלו האם חבר כלשהו מתוך קבוצה של 5
מעמיתיהם לעבודה (שנבחרו על-ידם), הוא הגבוה ביותר על פני כל אחת מ- 27 תכונות אופי, שנבחרו כמאפיינות את 3 המקצועות. בנוסף, נשאלו המשתתפים ביחס לשני חברים שונים, האם הם הגבוהים ביותר לגבי אותה תכונה. התוצאות הראו כי הטית BIG אכן מתקיימת (p<0.05) לגבי 16 מתוך 27 התכונות וכי לא נתקבלה הטיה לגבי השאלה הכפולה. לא נתגלתה אינטראקציה או מתאם בין מידת האופייניות של התכונות לקבוצה, לבין מידת ההטיה. תוצאות אלה מחזקות את קיומה של הטית BIG בהשוואות חברתיות, ומעוררות שאלות ביחס לקשר בין מידת הסטריאוטיפיות של תכונות בקבוצה מסוימת, לבין המידה בה סטריאוטיפים אלה אכן מאפיינים את האינדיבידואלים בתוך אותה קבוצה.