ממ"ן 13
1 .א.  תנועת ההשכלה התפתחה באירופה במאות 17-18. שאיפתה היתה לשלטון ההשכלה במדינה, בדת ובספרות, ומלחמה בדעות קדומות. מגמתה היתה שחרור היחיד והחברה משעבוד השלטון האבסולוטי ומסמכות הכנסיה. מחוללי ההשכלה היו קבוצה גדולה של הוגי דעות, שנקראו בפי בני התקופה בשם פילוסופים. ביניהם היו סופרים, אנשי מדע ויוצרים בתחומי התיאטרון , המוסיקה והאומנות. הפילוסופים פרסמו דברים רבים הקשורים בזכויות האדם, סובלנות דתית ועוד. פילוסופים רכשו השכלה רבה והיו מוכנים לקבוע את דעתם כמעת בכל נושא. בעיניהם האדם האידיאלי הוא בעל השכלה רחבה, סקרן ומבקש לתקן את החברה. הפילוסופים פרסמו את דעותיהם בעיתונים, בכתבי עט ובספרים, לקהל הקוראים שלהם הלך וגדל. המשכילים תבעו מין האדם לא להיכנע לסמכותם של השליט, האל, כתבי הקודש או הממסד הדתי, אלה לשפוט כל עניין על פי השכל והיגיון ולנקוט עמדה עצמאית. המשכילים טענו שכל אדם ואדם יכול להתבסס על תבונתו כאשר הוא צריך להחליט על השקפותיו או על מעשיו. הפילוסופים של תקופת ההשכלה היו משכנעים שהאנושות מתפתחת גם בתחום החשיבה והמוסר ולכן ברור שהעתיד יהיה יותר טוב מין העבר. בכך טיפחה ההשכלה אמונה ברעיון הקדמה. ההשכלה הציגה את האדם המשתמש בשכלו כמי שמסוגל לבנות עתיד טוב יותר. המשכילים דחו את הגישה הדתית שאומרת שאלוהים משגיח על בני האדם ונותן גמול לצדיק ועונש לרשע כיון שהם טענו שמרגע שאלוהים ברא את האדם ואת העולם הוא אינו מתערב בפעילותו. רעיונות אלו הובילו את הוגי הדעות לקרוא לסובלנות דתית. לדעתם, השליט או הכנסייה אינם רשאים לכפות אמונה דתית על שום אדם. כמו כן אין זה מוסרי לשלול מאדם זכויות ולהענישו בגלל אמונתו. גם היהודים הושפעו מרעיונות המשכילים והחל תהליך של פתיחות כלפי הסביבה בעיקר בקרב יהודי גרמניה. באותה תקופה החלו שינויים באורח החיים המסורתי של היהודים. הם החלו לגלח את זקנם, לחבוש פאות נוכריות כפי היה מקובל בקרב האצילים …
*** העבודה ללא מקורות