אמנם קיימים עדיין פערים בשכר בין נשים לגברים, ולפי מאמרם של ג'ודית הלרסטיין, דויד ניומארק וקנת שעסק ביישום המודל של בקר, קיימת גם אפליה כנגד הנשים, סבורני כי אלו הם שאריות של קונספציות, דעות קדומות והטיות חברתיות שגורמות לכך (לאו דווקא בשוק העבודה). כיום כל מעסיק יודע כי מתנופפת מעליו חרב בית הדין, ולכן יעדיף שלא להסתכן וייתן תנאים שווים לגברים ולנשים. כפי שניתן לראות, חרף המאמצים של הוגי הדעות, בתי המחוקקים ובתי הדין לתעסוקה, הפער בשכר שריר וקיים – ובו עלינו כחברה לטפל. בקר בספרו טען שאפליה פוגעת ברווחי החברה, ושעם הזמן חברות שבוחרות לאפלות נשים ייעלמו מהשוק התחרותי. תחזית זו אמנם מעודדת, אך יש לזכור את מאמרם של אורי גניזי, מוריאל נידרל ואלדו רוסטיצ'יני שערכו מחקר שמטרתו לבדוק את תפקודן של הנשים בסיטואציה של תחרות מול גברים. הנתון הראשון אותו הם קובעים הוא שהישגי הגברים לא עלו באופן מובהק על הישגי הנשים.
המסקנה אליה הגיעו החוקרים היא שלגברים ישנו יתרון על פני הנשים בסביבה תחרותית מעורבת. מסקנה זו של החוקרים מסבירה שתי תופעות שקורות בשוק העבודה: פערי שכר עבור תפקידים זהים ו"תקרת זכוכית" (תופעה זו מונעת מנשים להתקדם למשרות הגבוהות ביותר).