שיעור 1- 21.1.08- הקדמה
1 . תפיסת זמן התפתחותית ולא מעגלית, הלאומיות מלווה בקווי ההתפתחות ליניאריים מהזמן הקדום עד ימינו, אולם, לא חוזר חלילה.
2 . עם: קבוצה אנושית בעלת גורמים משותפים  כמו שפה, מוזיקה, אוכל ותרבות. אם הנורמות המשותפות הן בעלות צביון דתי גרידא מדובר בדת ולא בעם.
3 . שימוש במילים: היסטוריונים הבינו שהשימוש במילים ממציא את ההיסטוריה.
4 . ההיסטוריה סובייקטיבית:כי היא לכודה בשפות ובנורמות של היום. בכל תקופה יש  מידה רבה של המצאה ודמיון. אין סיפור היסטורי בלי מיתולוגיה שאופפת אותו. ההיסטוריה הלאומיות מיתולוגית ביתר שאת ומהימנה בזעיר אנפין. 5. הקורס ידון בתהליכים החל  מסוף המאה ה-19(יש תהליכים שמתחילים עוד לפני ה-1.1.1901), יש דינאמיקות שיש להבינן כדי ללמוד ביתר שאת על המאה ה-20.
6. הנושאים העיקריים: דמוקרטיה, אימפריאליזם, מלה"ע 1, קומוניזם, נאציזם, מדינת הרווחה והמלחמה הקרה, הגלובליזציה ותקשורת המונים. 7. המצאה: ההיסטוריה היא המצאה, מנת חלקה  גבולות ומגבלות, שיטות ומתודולוגיות. יש להטיל ספק בכל דבר שמסופר (סיפורים על עם קדום), ויחד עם זאת לא לחשוב שהעולם לא היה קיים. בני אדם פעלו בהיסטוריה וכדי להגיע להישגים הסתייעו בכלים סובייקטיביים. 
8 . ההיסטוריה כסיפור התפתחותי מתחיל בהליך הדרגתי במאה ה-18 ברם, רק במאה ה-19 מתהווה  היסטוריה שנכתבה על אושיות מדעיות. 9. ההיסטוריון המודרני הראשון פון-ראנקה, שחי במחצית הראשונה של המאה ה-19 וכתב בשיטה שמלווה אותנו עד היום. (לפני כן לא למדו היסטוריה באוניברסיטה). פון-ראנקה מתחיל ליישם מקצוע אקדמי שנקרא היסטוריה ומאז בכל מדינה בעולם לומדים היסטוריה.
1 0. חיזוק התודעה הקולקטיבית: לא לערבב תודעה דתית עם תודעה היסטורית תרבותית. פון-ראנקה מגבש תודעה היסטורית גרמנית רווית עובדות ומראי מקום, בצרפת ובבריטניה מתחילים לכונן תהליכים דומים.
1 1. ההיסטוריה פוליטית צבאית: בשלב הראשון ההיסטוריה פוליטית- צבאית כמעט לחלוטין. ההיסטוריה היא של מלכים והאינטראקציות ביניהם. איכרים ונשים אינם מוזכרים. כך דה פקטו נוצרים עמים בתקופה זו.
1 2. היסטוריה דיפלומטית: בשלב השני מתהווה ההיסטוריה הדיפלומטית, כענף של ההיסטוריה הפוליטית.
1 3. ההיסטוריה הכלכלית: במחצית השנייה של המאה ה-19 מתחילה ההיסטוריה הכלכלית. מתחילה לתאר את ההיסטוריה במונחים כלכליים.
1 4. היסטוריה חברתית: בד בבד מתחילה להופיע היסטוריה חברתית. לשון אחר, נכנסים ההמונים לתוך ההיסטוריה זאת בשל הקונפליקטים במחצית השנייה במאה ה-19
והופעת המרקסיזם והסוציולוגים. שני אירועים אלה מעוררים עניין בקרב ההיסטוריונים והם מתחילים להתעניין בהיסטוריה החברתית.
1 5. הסוציולוגיה נוצרת כתוצאה ממאבקים מעמדיים וכתגובה לאידיאולוגיה המרקסיסטית. היסטוריה חברתית זו, צמחה לפני מלחמת העולם השנייה, ובזה להיסטוריה הפוליטית, מכיוון שהאחרונה מבוססת על אירועים, ההיסטוריה החברתית הופכת מרכזית.
1 6. היסטוגרפיה מרקסיסטית: במקביל, אחרי מלחמת העולם ה-2 עולה וצומחת לראשונה היסטוגרפיה מרקסיסטית- הקונפליקט בחברה, בעיקר  המעמדי.
1 7. הייצור: העמידה של האדם מול הטבע, זו תחילת ההבנה של ההיסטוריה. צורות הייצור- הדבר משמעותי לאין שיעור שצריך לברר.
האקט הראשון של התרבות הוא העבודה. כיוון שאין חיים ללא עבודה. זה מה שמבדיל בין האדם לחיה- לא שימוש בכלים אלא ייצור כלים.
1 8. עיצוב מחדש של ההיסטוריה:בשנות ה-50 מופיעים היסטוריונים שמעצבים מחדש את ההיסטוריה, ביניהם תומבסון, רובי הילטון והובספום(הבריטים- מוטיבים מרקסיסטים, הצרפתים-חברתיים).
1 9. בשנות ה-70 רואה אור היסטוגרפיה חדשה, משנה שוב את פניה, והופכת להיסטוריה אנתרופולוגית ותרבותית, שמסיטה את תשומת הלב לביטויים התרבותיים לאורך הזמן המשתנה.