במקרה דנן ניתן לראות כי לא קיימת הפרדה בין חברת קלע (להלן: "חב' האם")  לבין חברת הבת שלה, בין היתר חברת האם נעזרה במקורות המימון של חברת הבת במטרה ולשם פתרון בעיותיה. הקידוחים מבוצעים הלכה למעשה ע"י חב' הבת,  כאשר ידוע כי חב' האם השקיעה כספים רבים בחברת הבת ע"מ לפתור בעיות אשראי. הבעיות העולות במקרה דנן ביחס לפעולות השונות המתוארות הינן כדלקמן:
החברה עברה על ס' 53א'(4) לחוק מכיוון שמדובר בחברה שסך של- 45% ממנויותיה מצויות בידי הציבור, חברה שהטעתה באופן עקרוני את המשקיע ולא סיפקה לו את המידע המהותי, ולכן אם היא תמצא אשמה היא תשא בקנס.
ניתן לומר כי החב' לא קיימה את חובת הדיווח אשר היא חבה עפ"י ס' 36
לחוק,  בשל העובדה שמדובר בעבירה שנעברה ע"י התאגיד ניתן יהיה להאשים גם את מנכ"ל החברה מכוח ס' 53א' לחוק.
מכיוון שהעבירה נעברה בידיעתו של המנכ"ל והוא מצידו לא עשה מאומה בכדי למנוע את העבירה, לטעמי  ההגנות המצויות בס' 53ה' (1), (2) לחוק, לא יועילו למנכ"ל.
בפס"ד ברנוביץ נקבע כי שליטה זהה בשתי חברות מצריכה התייחסות ביקורתית, המלווה בחשדנות לגבי כל עסקה יוצאת דופן ביניהם, שכן קיימת נטייה טבעית להסדיר את היחסים ביניהן באופן הנוח לבעלי השליטה ולא לצורכי החברות עצמן-