כהערה מקדמית אציין כי בעקרון מזונות בישראל נפסקים עפ"י הדין היהודי בו מוטלת החובה העיקרית למזונות הילדים על האב, על האם מוטלת מכוח דיני צדקה חובת מזונות משנית – כפי שמצוין במאמרו של שיפמן, עם זאת ישנם מצבים בהם נקבעים מזונות עפ"י המשפט האזרחי שעליהם חל חוק לתיקון דיני משפחה (מזונות). בס' 3א' לחוק נקבע כי שני ההורים חייבים במזונות עפ"י הכנסתם. במקרה דנן עסקינן בדרישה למזונות לשני ילדים שהקטן שביניהם משתייך לקבוצת הגילאים בה מוטל על הבעל החובה לספק את הצרכים ההכרחיים לילדיו, כאשר חובה זו מוחלטת. ואילו בתו הגדולה הינה מעבר לגיל 15, גיל בו חיוב ההורים הינו מ"דין צדקה". טענותיו של דוד הינם כדלקמן: בפרשת פורטוגז נפסק כי על האב מוטלת חבות מזונות מוחלטת לילדים עד גיל 6, מדובר בחיוב מזונות שאינו תלוי ביכולתו הכלכלית של האב, אלא אך ורק בצרכי הילד. בין הגילים 6-15 נדרשת השתתפות האם במזונות. משמע בצרכים שהינם מעבר לצרכים ההכרחיים, נושאים האב והאם, בד"כ, בחלקים שווים.
קיימת נטייה להטיל מעט יותר על האב, מהטעם שהאם מטפלת בילדים, אך במקרה דנן נקבע בהסכם כי אף עפ"י העובדה שהילדים במשמורת אצל האם, בפועל הם יהיו זמן שווה בשווה אצל כל אחד מההורים ולכן לא יהיה ביסוס לטענה שיש להטיל תשלום מעט יותר על האבא. בתמ"ש פלוני…
*העבודה ללא מקורות