סקירה כללית    מצפון לעמק יזרעאל המערבי ועד לעמק בית נטופה, ובין עמק זבולון להרי נצרת, משתרע אזור הגבעות של אלונים שפרעם. בשולי האזור התקיימו בערב ישובים ידועים.
נתיבי נדידת הסנהדרין לאחר חורבן הבית סבב מאושא (בצפון מערב האזור) לשפרעם (בצפון) , לבית שערים (בדרום) ולציפורי (בצפון מזרח). אולם לב האזור עצמו נשאר בכל התקופות ארץ לא נודעת. במאות השנים האחרונות ידוע על מספר קטן של יישובי קבע ועוד מספר כפרים שלא התמידו לאורך זמן, בעיקר על גבול האזור בסמוך לאדמות החקלאיות של העמקים שמסביב. שבטי הבדואים שהתנחלו בארץ החל מהמאה ה-16 ונכנסו למקומות בלתי מיושבים הגיעו גם לכאן. הם נדדו בין הגבעות עם עדריהם ועיבדו חלקות קרקעות קטנות, בעיקר בואדיות. האדמות הטובות יותר בנחל ציפורי, עמק בית נטופה ועמק יזרעאל היו מחולקות לקראת סוף המאה ה-19 בין הכפרים הגדולים כמו ציפורי ושפרעם, ובין בעלי ממון שאדמותיהם עובדו ע"י אריסים שישבו במספר כפרים קטנים בצד השטחים.
   החלוציות החדשה של המאה העשרים הביאה צורות התיישבות ודרכי חיים חדשים, ואפשרו הקמת ישובים מבוססים בתוך האזור, החל מיישובי הטמפלרים בית לחם הגלילית אלוני אבא (וולדהים בעבר) בתחילת המאה, בית זייד, קרית חרושת, אלרואי, קריית עמל וטבעון שהוקמו על השלוחה הדרומית של הגבעות הנוגעת בנחל הקישון בשנות ה- 30-40 (היום כולם בתחום קרית טבעון).
הוקמו כפר חסידים ורכסים אל מול עמק זבולון, הוקמו הקיבוצים אלונים, שער העמקים והסוללים, ומושבות הטמפלרים הפכו למושבים. הבדואים עברו תהליך של התישבות, ומרוכזים היום בכפרים הנושאים בחלקם את שמות שבטיהם (להלן ממערב למזרח) איבטין, בסמת טבעון, חילך כעבי ועוד. בשנות השמונים הוקמה קבוצה של ישובים חדשים (התישבות קדמת הגליל) אלון הגליל , חנתון, עדי, הרדוף ונופית באיזור הצפון, תמרת וגבעת אלה במזרח וגבעת שמשית. מבעד לחלונות הבתים ולאורך הכבישים נשקף נוף טבעי מגוון. בין הכבישים הראשיים נשארו עדיין מקומות שהטבע שולט בהם בכל הדרו, חלקם אף הוכרז כשמורות טבע. בעל הבית האמיתי של הגבעות האלו הוא עץ אלון התבור. כבר אלפי שנים הוא כאן. היו תקופות שנכרת וכמעט שהוכחד לכאורה אך הוא חוזר וגדל העקשנות, נאחז ושורד בגבעות הסלעיות, ויוצר את הנוף הייחודי כל כך לאזור הזה.
זהות זו בין גבעות אלונם שפרשם ליער אלון התבור אינה מקרית, כאן קיים היער הגדול ביותר בארץ של עץ מרשים זה.
עץ אלון התבור אלון התבור קיים כיום במספר ריכוזי יער ממורדות החרמון דרך רמת הגולן והגלעד, הגליל, רמת מנשה ועד השרון. עץ זה הגיע לארץ כפי הנראה לפני 10,000 שנה מדום תורכיה לאחר תקופת הקרחונים האחרונה והיו תקופות בהן התבסס ושלט בשטחים נרחבים מאשר היום, אך ספק אם הגיע לרצף של יער לאורך כל צפון הארץ ומרכזה. במאות השנים האחרונות מתואר יער עבות מצפון לנחל קישון בסביבת טבעון ובית לחם הגלילית, שמער לו גבעות חשופות. ידוע שיער זה נכרת בעיקרו במלחמת העולם הראשונה אך הוא חזר והתחדש לאחר מכן. גבול תחום יער אלון התבור באזור זה חוצה שטחי מרעה, שטחים חקלאים, עובר בתוך ישובים(כמו אלון הגליל) ובתוך יערות קק"ל נטועים ונראה בבירור שגורם טבעי כלשהו חוזר ומתווה את גבולות היער.
הגבהות הטרשיות של אזור אלונים שפרעם הן ביתו של יער אלון התבור. כאן קיימים תנאים המאפשרים את קליטת הנבט, גדילה, השלמת מחזורי גידול וחיים תוך קיום רב שיח מתמיד עם סביבתו והפעלת מנגנוני בקרה המאפשרים לו התאמה לשינויים החיל הקרקע לאורך היום והשנה. אין זה מקרה לכן, שהוא חוזר ומתחדש באותם מקומות גם לאחר תקופה של כריתה מלאה של חלקות יער.
מרבית שטח הגבעות לא התאים בכל התקופות להקמת ישובים שהתבססו על חקלאות, ולכן קמו יישובים רק בשולי האזור. בדורות האחרונים, עקב צורך של ישוב הארץ, האפשרות של חיים קהילתיים גם ללא חקלאות, והכלים המודרניים המאפשרים סלילת כבישים והקמת ישובים גדולים בזמן קצר, השתנתה התמונה.
קמו ישובים בלב האזור והנופים נפתחו לקהל הרחב. היער עדיין מהווה את עיקר השטח, אך כל פגיעה בתשתית הסלע והקרקע היא בלתי הפיכה עבורו. אם נסתפק בקיים ונשמר את השטח הטבעי נוכל להמשיך וליהנות מהמערכת האקולוגית המרתקת שמציג יער אלון התבור ונכבד את מי שכבר אלפי שנים מתמודד עם איתני הטבע ויכול להם.