קהילת יהודי תימן היא מהקהילות היהודיות הקדומות בגולה ותחילתה, על פי המסורת, בסמוך לחורבן בית ראשון. בראשית המאה ה-19 החלה הגירה של יהודי תימן לארצות אחרות כגון הודו, מצרים, חבש וסודאן. בשנת 1881 החלו יהודי תימן לעלות לארץ ישראל במספרים גדלים והולכים. המניעים לעליה היו דתיים ומשיחיים. עד הקמת המדינה עלתה כמחצית מהקהילה לישראל. בשנים הראשונות לקיומה של המדינה נערכו מבצעים להעלאת שאר בני הקהילה. בשנת 1954 בסיומם של המבצעים נותרו בתימן מאות אחדות של יהודים בלבד. מטרת העבודה הינה להציג את המעבר ממנהיגות עדתית-דתית לפוליטיקה המשלבת מנהיגות אזרחית ומנהיגות דתית.
 יהדות תימן מחולקת לעדות שונות ולכל  עדה ועדה מנהגיה המיוחדים. החלוקה לעדות היא על פי רוב דתית, לכל עדה הרב שלה והאידיאולוגיה שלה.  ככלל, מיוחדת יהדות תימן במנהגם מיוחדים הנהוגים בקהילות תימן על פי מסורות עתיקות יומין עוד מתקופת בית המקדש.
מטרת עבודה זו הינה לסקור את התפתחות המנהיגות בקרב יהודי תימן בישוב היהודי בארץ ישראל.
בעבודה זו אבקש לבדוק כיצד התפתחה בקרב יהודי תימן בארץ ישראל הנהגה שאינה מבוססת אך ורק על הדת.על מנת לסקור את ההתפתחות המנהיגותית, יש צורך להבין את שורשיה של הקהילה ואת זיקתה ההדוקה לדת, למנהגים ולמסורת עתיקת היומין אשר הינה בלתי נפרדת מחיי היומיום של היהודים עולי תימן. זיקה אשר בסופו של דבר הייתה בעוכריהם של יהודי תימן אשר עלו ארצה.
לפני שעלו יהודי תימן ארצה, הייתה הקהילה עבורם  הגוף הארגוני לשם סיפוק הצרכים החברתיים והדתיים . כמו כן, קהילת יהודי תימן דאגה ליהודים גם בהקמת מוסדות לימוד, פיקוח על המלמדים בתלמודי התורה והישיבות ולעתים אך סיפוק הצרכים של לימודי התלמידים העניים שבאותו האזור. ברוב קהילות היהודים בתימן היו מוסדות צדק, דהיינו מוסדות לגמילות חסדים, מוסדות למען היתום והאלמנה (חלק מהמוסדות הללו אף התמחו בהברחת והסתרת יתומי היהודים בתימן) ולמען פדיון שבויים. היו קהילות בתימן, שאף הקימו בתי תמחוי, מעין קופות חולים ואכסניות שונות. ישנם אזכורים ומקורות שלמים אשר מתארים את המוסדות הללו של קהילת היהודים אך קשה למצוא איזכורים בנוגע למנהיגות רשמית.
בעבודה אסקור את התפתחות ההנהגה והמנהיגות בקרב יהודי תימן בד בבד עם התפתחות הישוב היהודי בארץ לפי ציר הזמן: לפני מלחמת העולם הראשונה, בין שתי מלחמות העולם, בתקופת מלחמת העולם השנייה ולאחר מלחמות העולם – בעצם בזמן הקמת מדינת ישראל. רוב יהודי תימן עלו ארצה בשלושה גלי עליה עיקריים ועל כן סקירת התפתחות ההנהגה תלווה את ציר הזמן לפי העליות והמלחמות.
יהודי תימן זכו להיות בין ראשוני חלוצי המתיישבים בארץ ישראל. בתקופת היישוב העברי, לפני קום המדינה, משנת 1884 (תרמ"ד) עד 1947 (תש"ז), הקימו יהודי תימן 3
מושבים ו-43 יישובים ושכונות עירוניות, מהן 10 במרחב ירושלים.
בחרתי להתמקד באזורים גיאוגרפיים כגון ירושלים וראש העין, בהן הייתה התפתחות מנהיגותית ענפה לאורך ציר הזמן הנסקר בעבודה.