שיח משפטי למול שיח ציבורי תקציר מחקר זה בוחן את השיח התקשורתי למול השיח המשפטי בסיקור פרשה ציבורית באמצעי המדיה. השערות המחקר הן: בסקירת פרשה ציבורית באמצעי המדיה, אופייה של התקשורת הינו פרו תביעתי, דהיינו, התקשורת מתגייסת כנגד החשוד וכן בסקירת פרשה ציבורית באמצעי המדיה, נפגע בהכרח הליך טוהר השיפוט. במחקר נבדקו כ-37 כתבות מהמדיה הכתובה, עיתון "מעריב" וכן 43 כתבות מהמדיה המקוונת, אתר האינטרנט NRG של עיתון "מעריב". הממצאים העיקריים שנמצאו תמכו בהשערות המחקר והם מראים כי אכן בסיקור פרשה ציבורית באמצעי המדיה ניתן להקיש על אופייה הפרו- תביעתי של התקשורת וכן עולה כי התקשורת עיתון "מעריב" ואתרו האינטרנטי לצורך בדיקת עניין זה, התגייסה כנגד החשוד שמקרה זה  הוא הנשיא משה קצב. בנוסף ניתן לראות כי בסיקור הנוגע לעצב ציבורי במקרה דנן הנשיא משה קצב שעצם היותו נשיא המייצג את מוסד הנשיאות במדינת ישראל נפגעה זכותו להליך טוהר השיפוט.
הולדתה של פרשה ציבורית בכדי להזניק את התקשורת להתערב באופן אגרסיבי בעניין כלשהו, עליו לענות על הקריטריון "פרשה ציבורית". התקשורת עצמה היא שקובעת מהי פרשה ציבורית. קביעה זו אינה נעשית באמצעות הכרזה, אלא על ידי מבול פרסומים מגמתיים, חוזרים ונשנים ברוב אמצעי התקשורת. שלושה אלמנטים אלו צריכים להתקיים בצוותא על מנת להוליד פרשה ציבורית:
1.       כמות הפרסומים
2 .       מגמתם האחידה
3 .       פרסומם ברוב אמצעי התקשורת במובן מסוים, פרשה ציבורית, על השם שניתן לה, ממלאת אצל העיתונאי תפקיד דומה לזה שממלא הביטוי "להלן" בכללי הציטוט האחיד אצל המשפטן. שלושת האלמנטים היוצרים פרשה ציבורית הם שמאפשרים את השימוש בביטוי מוסכם וברור לכל. צרכני התקשורת זקוקים  לחשיפה חוזרת ונשנית, מבחינה כמותית, של מידע על מנת לזהותו עם הסימן המוסכם. שינויים של ממש באופי המידע יאבדו את זהותו וימנעו את זיהויו עם הביטוי המוסכם. על כן, מידע זה חייב להיות לא רק בבחינת שטיפת מוח על דרך הכמות, אלא גם בעל מגמה אחידה. (פישר, 2004) התנאים להולדתה של פרשה ציבורית קשה אם לא בלתי אפשרי, למנות אחד לאחד את המניעים, הסיבות וההחלטות המובילים את התקשורת לקשור לנושא כלשהו את זר ההכרה העושה אותו לפרשה ציבורית. זאת ועוד, התקשורת עצמה, בתוכה, שוגה, לעיתים, ביכולת ההבחנה בין מה שראוי לתואר "פרשה ציבורית" לבין מה שלעולם לא יהיה כזה.
על פי דיאגראמה המציבה שני פרמטרים ניתן יהיה, ככל הנראה לבסס טיעון לוגי מסודר בדבר הולדתה של פרשה ציבורית. דיאגראמה זו מניחה כי בכל פרסום עיתונאי מתקיימים בהכרח שני אלמנטים- עושה ומעשה. את "העושה" נדרג לפי סדר חשיבותו מבחינה ציבורית. כך למשל אישיות ציבורית תוצב בראש ואילו קשישה מדימונה תוצב בתחתית. את "המעשה" נדרג אף הוא לפי סדר חשיבות, כך שמלכת העבירות- רצח תהא בראש ואילו עבירת תנועה תוצב בתחתית. אילו נמתח קווים בין העושה והמעשה נגלה, כי יש ברשותנו לכל הפחות, נתוני מקסימום ומינימום ככל שהדבר נוגע לעוצמת הפרסום. מקסימום לפיכך, יהא ביצוע רצח על ידי ראש הממשלה והוא מגלם לבטח פוטנציאל של פרשה ציבורית.
(פישר, 2004) שיטת המחקר בעבודה זו אבחן את השיח התקשורתי מול השיח המשפטי בסקירת פרשה ציבורית- פרשת הנשיא משה קצב באמצעי המדיה. כלי המחקר:
1.       אמצעי התקשורת הכתובה- 37
כתבות  של העיתון "מעריב", מיום תחילת הפרשה 8.7.06 ועד החתימה על הסכם הטיעון ביום 28.6.07.
2 .       אמצעי התקשורת המקוונת-
4 3 כתבות מאתר האינטרנט NRG של עיתון "מעריב", www.nrg.co.il מיום תחילת הפרשה 8.7.06 עד תאריך 5.7.07 לאחר החתימה על הסכם הטיעון.  הליך:
על מנת לבחון את השיח התקשורתי והשיח המשפטי בסיקור פרשה ציבורית האמצעי המדיה, היה צורך באיתורן של הכתבות הסוקרות את פרשת הנשיא משה קצב בעיתון "מעריב" ובאתר האינטרנט של "מעריב" www.nrg.co.il . לאחר איתורן של 80 הכתבות, נותחו הכתבות הרלוונטיות ומהן הוסק על השיח התקשורתי וכן על השיח המשפטי.