שאלה 1:
א. קארי במאמרו: 'גישה לתקשורת כתרבות' (1989) בוחן את תפקידה ומקומה של התקשורת בחברה ובתרבות ולכן מעלה שתי הגדרות שונות המתייחסות לתפקוד התקשורת בחברה. ההגדרה הראשונה היא 'תקשורת כהעברה' שתפקידה כשמה הוא להעביר ולהפיץ תכנים במרחב הציבורי לקהלים רבים ורחבים במטרה לחדש מידע, לשלוט על הפרט ובנוסף בכדי לספק צרכים עבור הפרט. כמו כן על פי הגדרה זו התקשורת משמשת ככלי שליטה שבאמצעותו מוטמעים רעיונות, ידע, עיצוב דעת הקהל ועוד, כך שלתקשורת יש השפעה על התנהגותם ומחשבתם של הנמענים.
ההגדרה השנייה שקארי מעלה במאמרו על התקשורת היא 'תקשורת כהתכנסות' כאשר התקשורת נתפסת
כמעין טקס המושך לתוכו את הפרט באמצעות יצירת תחושה של שיתוף ואחווה. כמו כן התקשורת מספקת לחברה מערכת סמלים שמאפשרת לפרט להגדיר ולהבין את זהותו החברתית והתרבותית שלו וכך בעצם התקשורת
משמשת ככלי המייצג את המציאות עבור החברה וכתוצאה מכך מסייעת ליצירת סדר ומשמעות בעולם.
על פי תפיסה זו אנשים עושים שימוש בתקשורת לא בכדי לקבל מידע חדש, אלא בכדי לספר לעצמם את מה
שהם כבר יודעים וכתוצאה מכך נוצר מצב של חווית שיתוף, התכנסות טקסית ואחווה. מכאן נראה כי ..

ב. כ"ץ ודיין במאמרם מתמקדים בז'אנר ששמו 'אירועי מדיה' וטענו כי מדובר בתופעה תקשורתית יוצאת דופן. אירוע מדיה הוא בעצם שידור חי של אירוע טקסי, ציבורי ותרבותי אשר יוצר בסופו של דבר שיתוף פעולה בין המוען, מי שיצר את האירוע מדיה, לבין הנמען, הקהל. שיתוף פעולה הדדי זה בא לידי ביטוי כאשר גם התקשורת מוותרת על הלוז היומיומי כגון תכניות ופרסומות בכדי להתגייס לאירוע התקשורתי, ובנוסף גם הקהל מנתק את עצמו מהשגרה שלו כדי להתכנס סביב אירוע מדיה. לאור זאת נוצרת תחושה של שותפות כאשר שני הצדדים מתגייסים למטרת האירוע וחשים צורך להתמקד בו. כמו כן הקהל לא באמת לוקח חלק באירוע מאחר והוא רק צופה בו, אך כן חש כשותף לכל התהליך מעצם נוכחותו מול הטלוויזיה או כאשר ..

ציון העבודה 89