המחלקה למדעי המדינה קברי צדיקים צפון אפריקאים בדרום שם הקורס : אתרים קדושים בארץ ישראל מס' קורס: 16-586-60 תאריך הגשה: 22.6.2010 תוכן עניינים
                                                                                                                                        עמוד תוכן עניינים —   2
מבוא דידקטי -..   3
מבוא –   5
הערצת קדושים בקרב היהודים במרוקו    10 תחיית פולחני הקדושים בישראל —   13
תרומה צפון אפריקנית לפולחני הקדושים בישראל   16
באבא סאלי —
  17
הרב שלום איפרגן ..  21
רבני הכהן –… 
5   הרב חיים חורי -.
 31
הרב יעקב וזאנה –  33
סקר -.  36
סיכום …  37
רשימה ביבליוגרפית
38
נספחים .  40 שורשי הקהילה היהודית בצפון אפריקה עתיקים מאוד, נראה שמקורה בתקופת חורבן בית ראשון, במאה ה-6 לפני הספירה. בעת שהוקמה מדינת ישראל, בשנת 1948, חיו במרוקו ובתוניס יותר מרבע מיליון יהודים, אך שלושה גלי יציאה עיקריים, הקשורים לכיסופיהם לארץ-ישראל מחד גיסא ולאירועים ההיסטוריים בישראל מאידך גיסא, רוקנו אותה כמעט כליל מיהודייה. לא כל היהודים שהיגרו ממרוקו עלו לישראל: חלקם הגיעו לאירופה, בעיקר לצרפת, ואחרים הגיעו לארצות-הברית או לקנדה, אך רוב יהודי מרוקו בחרו לעלות לישראל ולהישאר בה, למרות הקשיים הרבים שעמדו בפניהם.
בהגיעם לישראל, לאחר כל תלאות העלייה, נתקלו יהודי מרוקו בקשיים רבים, מקצתם מפורטים להלן. טענות בדבר קיפוח על רקע עדתי מלוות את החברה בישראל מיום הקמת המדינה ועד היום. "כור ההיתוך": הקושי העיקרי שנתקלו בו העולים בכלל, והעולים ממרוקו בפרט, היה גישת "כור ההיתוך", שבאה לידי ביטוי ביחס עוין ומזלזל מצד הקולטים. ברוח גישה זו לקליטת העלייה, שהייתה מקובלת בשנות ה-50, הופעל על העולים לחץ לוותר על סמלים וערכים מסורתיים שהביאו עמם מארצות מוצאם מתוך כוונה לעודדם לאמץ את הערכים והסמלים של החברה הישראלית ולהיטמע בה.
יישומו של עקרון "כור היתוך" התבטא במעורבות אינטנסיבית, ולעתים קרובות בוטה, בכל תחומי החיים של העולים, החל בהפניה למסגרות התיישבות ולענפי תעסוקה וכלה בהתערבות בהיגיינה האישית.
גישה זו הביאה להערמת קשיים ולפגיעה בכבודה של מסגרת המשפחה המסורתית המרוקנית ולערעור הסמכות של ראש המשפחה, שבמרוקו לא היו עליה עוררין.
הבעיה העדתית: החברה הקולטת והנהגתה, שמוצאן בארצות אירופה, התייחסו אל העולים כאל "פרימיטיביים", מי שתרבותם נחותה מן תרבות המערבית. התבטאויות רבות שנשמעו בתקשורת כלפי העולים מצפון-אפריקה התפרשו בעיניהם כגזענות, וכתגובה נשמעה טענת העולים, שבארצות מוצאם כינו אותם "יהודים" ואילו בארץ קוראים להם "מרוקאים" או "מזרחים". אחרי חודשיים במחנות-עולים נשלחו בעולים למעברות, כשלב-ביניים בדרך לקבלת דיור-קבע. המעברות נחשבו לפתרון זמני, אבל השהות במחנות האוהלים והפחונים התמשכה – והשפיעה מאד על העולים החדשים.
במעברות נולדה הבעיה העדתית, כלומר ההפרדה בין "אשכנזים" ו"ספרדים". האינטליגנציה האשכנזית לא ידעה דבר על המסורת, על התרבות ועל האידיאלים של יהודי צפון אפריקה, ושפטה אותה רק על-פי העוני, הבערות וחוסר היכולת להשתלב בחברה הישראלית. יחס הבוז של החברה הישראלית פגע בעולים מצפון אפריקה יותר מהעוני.