מבוא
רבים במדינת ישראל טוענים שעיקר קבלת ההחלטות בבחירת אדם זה או אחר לכנסת נובעות בעיקר מניסיונו הביטחוני של המועמד וממצעו המדיני ביחס לסכסוך הישראלי פלסטינאי, אך לא כך ברחבי העולם. רבות המדינות על פני הגלובוס שלא נמצאות בשום קונפליקט מדיני ביטחוני אשר שם נבחרים המועמדים בעיקר על פי מצעם הכלכלי והקידום של מדינתם בשוק הפתוח, כך למשל בשנת 1993 כאשר הוקם האיחוד האירופי אחד מתנאי הסף לקבלת מדינה לאיחוד האירופי היה יחס של 3% בין התמ"ג לגרעון של אותה מדינה. ללא תנאי זה לא  משנה כמה "חזקה" תהיה מדינתך מבחינה צבאית לא תוכל להיות חלק מהאיחוד.  ושוב חוזרת השאלה האם נכון הדבר גם בישראל?
בבחירות האחרונות ראינו את עלייתו של גוש הימין ונצחונו ברוב מוחץ. כל אדם מהרחוב יטען שסיבה לכך נעוצה בעיקר בעובדה המשקפת את המדיניות הביטחונית של גוש זה וזו עיקר הסיבה לבחירתו.
אך יהיו גם כאלה שיטענו שזו לא הסיבה היחידה, והעובדה שבנימין נתניהו הנחיל רפורמה כלכלית בבחירות הקודמות בהן ניצח גם כן הטו את הכף לזכותו.
והאחרונים יבואו ויטענו שהפערים הכלכליים ההולכים וגוברים בתוך המדינה שלנו היווה הגורם להתעוררות הגוש הימני שעל פי הדעה הרווחת מזוהה באופן ישיר עם האזרחים החלשים, בעלי ההכנסה הנמוכה שדוגלים לחלוקת הכנסה שיוונית הם אלו שנתנו את הטון בבחירות האחרונות, בעוד הגוש השמאלי מזוהה בעיקר עם האליטות , אנשי הרוח והספר בעלי הכנסה מעל לממוצע במשק ובעלי מדיניות כלכלית שונה בנושא של חלוקת הכנסה, ושיווין כלכלי.
באמצעות מחקר מקיף ולאחר איסוף נתונים אנו מראים בפעם הראשונה את הקשר הקיים באופן ישיר בין מצבו הסוציו-אקונומי של אדם במדינת ישראל לבין העדפתו הפוליטית. בדקנו האם ההכנסה של אדם כזה או אחר בתוספת לעוד מספר פרמטרים  שמצאנו אותם קשורים למצבו הכלכלי של הפרט, יכולים להצביע על אופי ההצבעה שלו.