האלכוהול, החשיש, האופיום, הקוקאין וחומרים רבים אחרים, המשפיעים על מערכת העצבים המרכזית ועל תהליכים נפשיים שונים, ידועים כחומרים פסיכו- אקטיביים או בשמם הידוע יותר- סמים. לכול החומרים הללו ישנן השפעות מרחיקות לכת על האדם המשתמש בהם: השפעות גופניות, השפעות נפשיות, מוטוריות, רגשיות, קוגניטיביות והתנהגותיות (טייכמן ופלג, 1999).             עניינה של החברה מבטא תפיסה, לפיה לשימוש אישי בחומרים פסיכו-אקטיביים יש השפעה על החברה כולה ויש לחברה אחריות על הפרט, במקרים בהם מידת ההשפעה של הפרט  והתנהגותו משפיעה גם על החברה וזה שנוי במחלוקת. על פי תפיסה זו, השימוש בחומרים אלו נחשב כתופעה חברתית, העניין בו הולך וגובר, והחברה מרגישה צורך להתערב, להביע דעה, לנקוט עמדה, לחנך ולפעול למניעת התופעה, לחוקק חוקים מגבילים ולפעול לאכיפתם ולטפל בצרכני הסמים (רונאל, 1998).             קיימות שיטות טיפול רבות ומגוונות לטיפול בבעיית נגע הסמים ובהתמכרות אליהם. שיטות טיפול אלה נובעות מגישות תיאורטיות שונות. החל משיטת טיפול המתמקדות בגמילה פיזית, דרך שיטות טיפול ביולוגיות-כימיות (מרפאות מתדון), שיטות טיפול קונבנציונאליות (דיקור), ועד לשיטות טיפול של התערבות פסיכולוגית חברתית, שחלקן מתמקדות בפרט ואחרות מתבססות על גישה קבוצתית, כדוגמת קבוצות לעזרה עצמית (טייכמן וקידר, 1998).             בעבודה זו נתאר את תופעת ההתמכרות לסמים, ונראה כיצד ניתן לטפל בתופעה זו באמצעות התערבות טיפולית של תמיכה חברתית של קבוצת המכורים האנונימיים בישראל ((N.A באמצעות ראיונות עומק חצי מובנה של שלושה אסירים המרצים את מאסרם בכלא "דקל", ונמצאים בתכנית טיפולית של המכורים האנונימיים (N.A) או שכבר נגמלו בעזרתה של תוכנית זו.