הזרם התיאורטי אליו משתייך הכותב הינו הפוסט מרקסיזם, מתקפה הרצופה של ממשלות ישראל מאז שנות ה-90 על מדינת הרווחה ועל זכויות העובדים מעוררת עניין ציבורי מחודש בפערים החברתיים ובאי שוויון ותורמת להתגבשותו המחודשת של הפוסט-מרקסיזם. זו גישה מטריאליסטית בכך שהיא רואה ביחסי הכוח הכלכליים תשתית של הארגון החברתי אבל היא לא בהכרח דטרמיניסטית לגבי העבר או מהפכנית לגבי העתיד. כמו הפוסט-מודרנית, גם הפוסט-מרקסיסטית מזהה שיח תרבותי- זהותי חדש בישראל אבל היא מקשרת התפתחות זו לשינויים חברתיים. כמו הפוסט- קולוניאלית מזהה את השסע מערב/ אחר אבל מייחסת אותו למתחים גלובליים ולא רק מפגש בין-עדתי מקומי. טוען שהיום הגישה הזו שואבת את השראתה מלימודי הגלובליזציה בסוציולוגיה ותחומים אחרים ומגישה את השפעות הגלובליזציה הכבדות על החברה הישראלית.  לפי גישה זו התרבות הפוליטית החדשה כרוכה בשינויים כלכליים ומעמדיים שהתחוללו בשנות ה- 90.
***ללא מקורות