אתניות, גזע והגזעה - עבודת סמינריון
| מוסד לימוד | המכללה האקדמית תל-אביב - יפו |
| סוג העבודה | עבודת סמינריון |
| מקצוע | סוציולוגיה |
| מילות מפתח | אתניות; גזע; גזענות; מזרחיות; זוהר ארגוב; מוזיקה מזרחית/ים-תיכונית; הדרה/אפלייה; מחקר איכותני; ליריקה; שירה; פזמונאות; |
| ציון | 74 |
| שנת הגשה | 2020 |
| מספר מילים | 12999 |
| מספר מקורות | 4 |
תקציר העבודה
עבודת סמינריון מקורית של הסמינר "אתניות, גזע והגזעה" של
תוכן עיניינים:
מבוא……………………………………………………………………………………..3
רקע תאורטי…………………………………………………………………………….4
שיטת המחקר…………………………………………………………………………..5
ממצאים………………………………………………………………………………….6
דיון וסיכום…………………………………………………………………………….20
ביבליוגרפיה…………………………………………………………………………..21
נספחים………………………………………………………………………………..21
מבוא:
עבודה זו עוסקת בזוהר ארגוב או כפי שהוא גם ידוע – המלך של המוזיקה המזרחית – ומפרקת חלק מן הסיבות בזכותן הוא נבחר ונמשח למלך על ידי כל כך הרבה אנשים. הסיבות והמשתנים המעורבים בנסיקת הקריירה של ארגוב והתבססותו ההדרגתית של מעמדו המיתולוגי בתוך ז'אנר המוזיקה הים-תיכונית, ובמוזיקה הישראלית בכלל, הם רבים והטרוגניים. עבודה זו אינה מתיימרת לטעון כי מיפתה את כל הסיבות או את רובן, אלא היא בוחנת אותן באמצעות עדשת הליריקה – בחנתי האם מילות השירים אותם שר ארגוב היוו גורמים תורמים להצלחתו וקיבוע מעמדו האגדי, ואם כן כיצד בדיוק? כאשר קראתי את השירים של ארגוב שוב ושוב, מספר דפוסים חוזרים החלו להתגלות; ראשית, חלק ניכר משיריו של ארגוב מאופיינים במוטיבים דתיים-מסורתיים השאובים ממורשת אבות. ניתן לראות מאפיין בתור ריאקציה להדחקת מנהגי הדת והפולחן שסבלו בני עדות המזרח מצד הממסד של המדינה החדשה. שנית, ישנו אופי עממי לחלק משיריו של זוהר, כלומר ישנה פנייה לאדם הפשוט, לשכונה. למוטיב זה הוא עוד מוסיף בשרבוב אלגנטי של מילות סלנג מוטעמות במקום והזמן הנכון בשיר. שלישית, חלק משיריו של זוהר מביעים מרמור וניכור הנובעים מדפוס האפלייה הגזעני של הממסד האשכנזי של מדינת ישראל החדשה כנגד עוליה המזרחיים הברברים חסרי התרבות והמוסר. מרמור אשר בודאי הזדהו עמו מאזיניו המזרחיים של ארגוב. אך הדפוס המפושט והמקיף מכולם הוא האותנטיות שבמוזיקה של ארגוב – נדמה שארגוב נמשך באופן טבעי לשירים אליהם יש לו איזשהו חיבור פרטי. כפי שהעידו חלק ממקורביו, הוא נהג לשיר רק שירים שאהב וברר אותם בקפידה תוך ביצוע בחינת קהל יסודית. בין אם במכוון או לא במכוון, ארגוב נהג לשיר שירים שהכילו אמיתות, לרוב כואבות, על חייו. הוא לא פחד לשיר אמת, ותמיד הביא את עצמו, מבלי לחשוב על זה או לנתח את זה בהכרח, זה היה אינסטינקטיבי, טבעי, אורגני, פשוט מי שהוא היה בתור זמר. אני טוען כי הנטייה לאותנטיות וכנות בשיריו היא המוטיב המחבר בין כל שאר התמות שמניתי ולפיו הן מכוונות וממנו הן נובעות, שכן ארגוב פשוט שר את מי שהוא היה תמיד – ילד שכונה מזרחי שגדל על יסודות מסורתיים. אני מאמין כי אותנטיות זו, אמיתיות זו, היא זו שהיוותה כלי רכב לניגוני גרונו של ארגוב לסלסל את דרכם אל מחוזות הנשמה הנסתרים ולקלוע בחדות בנקודות הרגש הדקות של מאזיניו. כי כשדוברים אמת הכל יותר פשוט ומתחבר ביתר קלות, המילים מתחברות ללחן שמתחבר לנפש המזמרת, והיא בתורה יכולה למצוא חיבור אמיתי ותמים בנפשות השומעות את שירתה.
