דת ומדינה בסוריה של חאפט' אל אסד הנושאים בעבודה זו- סוריה תחת משטרו של אסד, מערכת היחסים הבינעדתית בסוריה- מפלגת הבעת' והנוף הפוליטי של סוריה על רקע המתיחות העדתית, חילוניות מול דתיות במשטרו של אסד- שאלת הדת מול מדינה ויחסי עדה- דת בסוריה.
                                                                מבוא
עבודה זו תעסוק בסוגיות דת ומדינה בסוריה תחת משטרו של אסד.
בכדי להבין סוגיה זו ייבחנו הישגי סוריה כמדינה וכחברה מפולגת מבחינה עדתית ודתית לפני משטרו של אסד תוך דיון אודות השינויים שהתחוללו בתקופת כהונתו של אסד. שאלת המחקר היא: אלו קשיים בעלי אופי עדתי ודתי עמדו בפני אסד בימי שלטונו בסוריה וכיצד התמודד עימם? בכדי לענות על השאלה יוצג הפילוג העדתי בסוריה ומערכת היחסים הבין עדתית, יובא לדיון קונפליקט חילוניות מול דתיות במשטר אסד על רקע הזרמים השונים באסלאם בהתמקדות על פעילות תנועת "האחים המוסלמים". בחינת נושאים אלו מתארת את סוריה של אסד ואת הקשיים במבנה החברתי מדיני של סוריה בתקופתו והשפעתם הישירה  והעקיפה על אסטרטגיית השלטון שלו.
בפרק הראשון יוצג הרקע ההיסטורי של סוריה כמבוא למשטרו של אסד:  רקעה של סוריה כמדינה וסקירת המצב החברתי פוליטי שהביא להקמת מפלגת הבעת' בשנת 1956, ממנה צמח אסד.
עם עלייתו לשלטון תיבחן שאלת יציבות משטרו של אסד חרף היותו בן למיעוט העלווי בסוריה. תוצג האסטרטגיה הפוליטית בה נקט כדי לבסס את מעמדו בניגוד לקודמיו בשלטון ואת התגובות העדתיות והדתיות השונות לשלטונו.
בפרק השני תיבחן מערכת היחסים הבינעדתית המורכבת כקשורה במדיניות הפנים של סוריה. יוצגו העדות השונות והיריבויות ביניהן. יושם דגש על היריבות בין עדת הרוב- הסונים לבין עדת העלווים השלטת כיריבות אשר קיבלה מימד פוליטי והעלתה את השד העדתי לשיח העיקרי בסוריה תחת משטרו של אסד.
בהמשך יוצגו התנגשויות עדתיות נוספות שגלשו להתנגשות פוליטית כגון "אירועי סוידא" שהדגישו את היריבות בין העדה הדרוזית לעדה הבדואית. תיבחן השפעת הפילוג העדתי האמור על תמורות פוליטיות במשטר אסד כאשר השיא שבהן הוא דיכוי ההתקוממות בעיר חמאה וההתנגדות למשטר אסד מצד תנועות בעלות אופי פוליטי כגון תנועת "האחים המוסלמים". בסוף הפרק תיבחן מדיניותו של אסד כלפי המתיחות הבינעדתית כפי שהתבטאה במישור הפוליטי.
בפרק השלישי ייבחן ציר החילוניות והדתיות בסוריה של אסד.
תחילה ייבחן נושא הדת במדיניות הפנים של מפלגת הבעת' כמפלגה שהוקמה על ידי מישל עפלאק הנוצרי וצאלח א- דין המוסלמי. בהמשך תוצג תנועת "האחים המוסלמים" על עקרונותיה כתנועה שהתנגדה באופן החריף ביותר לחילוניות משטר הבעת'. לצורך חידוד הארגומנט הדתי יוצגו תנועות פונדמנטליסטיות נוספות שהתנגדו לשלטון, כגון "גדודי מוחמד". תוצג האידיאולוגיה הדתית עליה התבססו תנועות מוסלמיות אלו כביטוי לרעיון "הג'יהאד האסלאמי". בסוף הפרק תיבחן מדיניותו של אסד למתנגדיו הפוליטיים והתמורות שחלו ביחסו אליהם.
    סוריה ומפלגת הבעת'- רקע היסטורי סוריה, כפי שהייתה מוכרת קודם שלטונו של אסד, לא הייתה ישות מדינית בעלת ממשלה משל עצמה- דבר המייחד אותה משאר מדינות כאימפריה רחבת ידיים בעלת שלטון רופף. בזמן השלטון העותומאני בסוריה (1516 – 1918) חולקה הארץ למחוזות מנוכרים שכללו מוקדי עוצמה עדתיים שונים שהיו מנוהלים בידי בעלי שררה פיאודלים, שייחים מעדות שונות וראשי משפחות מיוחסות. הממשלה המרכזית כמעט ולא התערבה בחיי היומיום של הסורים דאז ומכאן מרכזיותו של  הנושא העדתי בסוריה- יותר מאשר בכל ארץ אחרת.
השלטונות המרכזיים בכל "חבל- ארץ" סורי הקימו צבאות משל עצמם והצטיידו באיכרים חמושים וזהות אתנית נפרדת המתבססת על השוני העדתי שניתן לגלות את אותותיו בסוריה עד ימים אלו (בן עמי, 1993, עמ' 36). מפלגת הבעת' הצטרפה בשנת 1956 לממשלה ודגלה באיחוד ערבי וכינון סוג של סוציאליזם ערבי להבראת המשק. מייסדי המפלגה היו מישל עפלק הנוצרי וצלאח א- דין ביטאר המוסלמי שגיבשו לעצמם דוקטרינה בעלת שלוש מטרות: אחדות ערבית, חירות וסוציאליזם. המאבק לאחדות אינו מתבטא בטרמינולוגיה ערבית אלא מוצג כתהליך תחיה שיביא לתיקון האופי והחברה הערביים. מפלגת הבעת' טוענת כי ערכים אלו יושגו רק כאשר ישחררו הערבים את עצמם מכל נאמנויות דתיות, עדתיות ואזוריות, יתירו עצמם מכל דו- ערכיות ויצייתו לערכי האנושות. לפיכך, המטרה של מפלגת הבעת' כפי שעפלאק וצאלח מציגים אותה, אינה מטרה פוליטית גרידא אלא מטרה אידיאולוגית המלווה בחתירה רוחנית אחר המקור המוסרי של הלאומיות. חוקת מפלגת הבעת' אינה מזכירה את האסלאם כלל אך עפלאק לא התעלם מזיקתו ההדוקה לעדה הערבית אשר יש לדעתו לקבלה כנכס תרבות לאומי ולא כדת.
עפלאק דיבר על "הייעוד הערבי" כייעוד שאינו מורכב ממילים שניתן לבטא או מעקרונות שיש להכלילם במצעי פעולה אלא החיים עצמם וההסכמה בין כל התושבים. לפי מפלגת הבעת', יש צורך במהפכה שתעורר את רוח הלאומיות הערבית מחדש (סיל, 1968, עמ' 169-177)   המפלגה לחצה על שותפיה בהנהגה הסורית, ובפרט על עבד אל- נאצר להימנע ממלחמות פנים ולגבש עמדה אנטי- מערבית שתאחד את הזהות הערבית ותמנע אנרכיה תוך עידוד מלחמות גרילה. משנת
1 963 היו ראשי מפלגת הבעת' שליטים יחידים במדינה אך עד מהרה גם מפלגה זו ידעה משברים ויריבויות פנימיות שהובילו למפלתה כשסוריה עדיין חסרה את אותו יסוד תודעתי שיאחדה כאומה. את היסוד החסר הזה מילא באופן היעיל ביותר מקודמיו המנהיג חאפט' אל- אסד שגם האריך בשלטון יותר מאחרים (רבינוביץ, 1977. עמ' 51-41)