אתגרי מקצוע העבודה הסוציאלית בנושא:
התמכרות לסמים אצל בני נוער קורס:
מבוא לעבודה סוציאלית סמסטר ב' תאריך:
כ"ט תשרי, 7/10/2010 תוכן עניינים
1.       מבוא –…עמוד
3
2 .       ההתמכרות לסמים כבעיה חברתית עמוד
4
3 .       הצרכים האישיים הקשורים לבעיה עמוד 5
4 .       התמודדות עם הבעיה (פרקטיקות רווחות) -עמוד
6
4 .1   דילמה הנובעת מהגישות …עמוד 7
5.       המענים הקיימים לטיפול בבעיה -עמוד 8
6 .       המדיניות החברתית הנוכחית -…עמוד
1 0
6 .1   דילמה הנוגעת למדיניות החברתית …עמוד 11
7.       קישור בעיה זו להגדרות העבודה הסוציאלית .עמוד 12
8 .       קישור בעיה זו למשימותיה החברתיות של העבודה הסוציאלית -עמוד 13
9.       קישור בעיה זו לערכיה של העבודה הסוציאלית –..עמוד 13
1 0.   מגבלותיה של העבודה הסוציאלית בפתרון בעיה זו -..עמוד 14
1 1.   תרומתה הייחודית של העבודה הסוציאלית לפתרון הבעיה –.עמוד 15
1 2.   חיבור לספרות מקצועית עמוד
1 6
1 3.   סיכום –עמוד
1 9
1 4.   ביבליוגרפיה עמוד
2 0
1 5.   נספחים:
כתבות מהשטח הקשורות לבעיה ..עמוד 23
התמודדות עם הבעיה (פרקטיקות רווחות).
בעיית השימוש בסמים בבני נוער מטופלת על-ידי גישות רבות ושונות ומצריכה עבודה בפני עצמה.
מפאת קוצר היריעה, נביא להלן רק חלק מן הגישות הרווחות.
גישה אחת היא גישת ההתמכרות כמחלה. לפי גישה זו, המכור הוא חולה במחלה המשפיעה עליו רגשית, קוגניטיבית, והתנהגותית (ספינלה, 2007). מחלת ההתמכרות הינה אורגנית עקב בעיה נוירו ביולוגית, היכולה להיגרם עקב תורשה או בהשפעת הסביבה. לפי גישה זו, שיעור והיקף הסמים שהמכור לוקח הם תסמינים של מחלה אשר אינה באשמתו והוא ראוי לחמלה ,עזרה וטיפול. לפי גישה זו המכור יטופל בבית חולים באישפוז יום, בפיקוח רופאים  ע"י טיפול תרופתי, טיפול במחלות נלוות, כגון מחלות כבד ואנמיה והסבר על המחלה וטיפולה (טומבס, 2005). גישה אחרת היא גישת ההתמכרות כהתנהגות לקוית הסתגלות . לפי גישה זו, המכור רכש בעיה התנהגותית מהסביבה, ללא ידיעתו, של שימוש בסמים. רוב תומכי גישה זו, כמו גישת ההתמכרות  כמחלה, מקבלים את המכור כקורבן של תנאי למידה המביאה להתמכרות, אך ישנם הסוברים שלאדם ישנה דרגה כלשהי של שליטה בהתנהגות  נרכשת של שימוש סמים. הטיפול לפי גישה זו יכלול דגש על למידת כישורים למניעת הישנות ההתנהגות וטיפול תרופתי (טומבס,
2 005).
גישה נוספת היא הגישה הפסיכואנליטית להתמכרות. גישה זו כוללת תיאוריות רבות והמרכזיות שבהן מתמקדות בשימוש בסמים כמנגנון הגנה מפני רגשות, נטייה של הרס עצמי של האיד או כליקוי של האגו. לפי גישה זו ההתמכרות הוא תוצר של מאווים וחסכים בתחום הלא מודע של האדם. הטיפול לפי גישה זו יכלול גמילה והתנזרות מסמים ולאחר מכן טיפול פסיכותרפי על מנת להוציא רגשות שלילים אצל המכור ולהתמודד איתם (טומבס, 2005).
דילמה הנובעות מהגישות: הגורם לבעיה: תורשה או סביבה? – תומכי הגישות למיניהן אינם תמימי דעים לגבי סוגיה זו. תומכי הגישה הרפואית וגישת הפסיכואנליזה תומכים בגישת הדטרמיניזם הטוענת שמצבו של האדם קבוע מראש בין עם על ידי גנטיקה ובין אם על ידי מאווים נפשיים מולדים. לפי שיטה זו המכור נולד עם גורמים אשר יכולים לגרום לו להתמכרות לא בשליטתו (טומבס, 2005). לעומתם, הגישות הקוגנטיביות- התנהגותיות תומכים בשיטת האמפריציזם הטוענת שהאדם הינו מושפע מהסביבה.  לפי שיטה זו, יתכן והמכור למד איך להתנסות בשימוש בסמים ואיך להיות מכור ולכן האחריות למצבו היא שלו. השלכות לדילמה זו יכולות להתבטא, בין היתר בשלושה מישורים:
1.    במישור האישי- חברתי: האם  על משתמש בסמים או מכור לסמים יש אחריות ושליטה על מעשיו? כאשר משתמש פוגע בסביבתו איך הוא יוגדר? האם כסוטה? עבריין? חולה נפש? או לחילופין, אדם השולט במעשיו? – מכיוון שאין הגדרה מוסכמת לכל מבחינת החברה והמדיניות החברתית, השימוש בסמים יכול להיחשב לבעיה מורכבת וקשה לפתרון (כספי, 1996).
2.    במישור הטיפולי:  האם למכור או לנגמל יש מקום והתייחסות לרצונותיו, לעצמאותו ולשיתוף בהחלטות לגביו? מעצם היות האדם מכור, יכולה להיטען טענה שמכיוון והאדם אינו שולט במעשיו וההתמכרות משפיעה על שיקול דעתו, על הצוות המקצועי המטפל בו לפעול בסמכותנות ובפטריאכליות כלפי המכור או הנגמל. 
3 .    במישור המשפטי: הדילמה מתבטאת בין מערכת החוק לבין המערכת הרפואית. מצד אחד, מבחינת החוק, השימוש בסמים קשור באופן ישיר לפשיעה המחייבת ענישה. מאידך, התמכרות לסמים בהתאם לתפיסת בריאות הנפש, מהווה הפרעה נפשית המצריכה טיפול ושיקום מקצועי. סוגיה זו יכולה להיפתר בחקיקה בכיוון של תוכנית טיפולית לכל סוג ודרגה של התמכרות בני נוער, בהסכמתם, במקום ענישה (זכי, 2003). המענים הקיימים לטיפול בבעיה ישנם מספר שירותים חברתיים הקיימים בארץ שנועדו לטפל בהתמכרות סמים בבני נוער:
אל סם- עמותה ארצית זו פועלת באמצעות 15 סניפים ברחבי הארץ,בהם ניתן טיפול לילדים, בני נוער וצעירים מכל שכבות האוכלוסייה שנפגעו משימוש בסמים ובאלכוהול. כמו כן עמותה זו נותנת הדרכה ויעוץ להורים, מחנכים ומטפלים. הטיפול ממומן ע"י אל סם. מטפלי אל-סם, הינם עובדים סוציאליים אשרו עברו הכשרות והתמחות בתחום גיל ההתבגרות והתמכרויות. הטיפול בבני הנוער הוא חסוי לחלוטין, אינו מדווח לרשויות ונערך בדיסקרטיות מוחלטת דבר המגביר את המוטיבציה לפנות ולבקש עזרה באופן אישי. אל-סם מעניקה את שירותיה לכל דורש ללא תנאי קבלה ובחינם.
נרקומנים אנונימים N.A.-  לפי יאלום (2006), זוהי קבוצה לעזרה עצמית אשר מטרתה ללכד את חברי הקבוצה סביב בעיית ההתמכרות וטיפולה דרך ניסיונה והמידע שברשות חבריה ונתינת תמיכה נפשית. יתרונותיה של קבוצה זאת הן הנגישות, הפתיחות והדיסקרטיות בין חברי הקבוצה. קבוצה זו פתוחה בפני כל מבקש אשר יש לו בעית התמכרות לסמים.
קהילות טיפוליות לבני נוער מתמכרים- דוגמת מלכישוע, רטורנו- מטרתה העיקרית של הקהילה הטיפולית היא לאפשר גדילה והתפתחות אישית, ללא שימוש בחומרים ממכרים.  מטרה זו מושגת על ידי שינוי סגנון חיים באמצעות קהילה של אנשים החיים יחד בקומונה המעוניינים לעזור לעצמם ולאחרים, תוך עזרה וסיוע הדדי. החיים במסגרת קומונה מאפשרים לחבריה לעמוד בקשיים העומדים בפניהם ללא העוינות והתיוג שאפיינו את חייהם מחוץ למסגרת זו.
הקהילה הטיפולית רואה בשימוש בסמים כהפרעה של האדם, בה השימוש בסמים משתלב עם גרימת נזק והחלשות התפקוד הקוגניטיבי ובעיות התנהגותיות, כמו גם ביטוי של סגנון חיים אנטי חברתי. עזרה עצמית ועזרה הדדית הן תנאים הכרחיים בדינמיקה של הקהילה הטיפולית ובתהליך הריפוי. הקהילה הטיפולית היא סביבה חברתית מתוכננת באופן מודע (במסגרת פנימייתית ) אשר בהן המסגרת החברתית והתהליכים הקבוצתיים נרתמים לטובת כוונות תרפויטיות. בקהילה הטיפולית הקהילה היא הכלי הטיפול העיקרי (Roberts, 1997).
בקהילות נוער ישנו דגש על קבוצת השווים. הנער/ה הופכים להיות חלק מקבוצה שנלחמת יחד ב"מחלת ההתמכרות".
מטרת הטיפול הוא שינוי סגנון חיים הכולל אי שימוש בחומרים ממכרים, שינוי התנהגות אנטי סוציאלית, פיתוח מיומנויות חברתיות ותפקודיות. פיתוח ערכים כגון כנות ואחריות שיאפשרו חיים מספקים ללא סמים. שינוי בדינמיקה המשפחתית שינוי ביחסו של הנער/ה למסגרת הלימודים. ופיתוח מודעות ואחריות לגוף ולבריאות.  הטיפול בבני הנוער בקהילה מתמקד בראייה הולסטית על ידי חיזוק בני הנוער במספר תחומים כגון: התחום הנפשי, החינוכי ופעילויות הפוגה ובילוי.
דוגמא למרכז מסוג זה הוא רטורנו, המרכז הפסיכולוגי חינוכי לגמילה והעצמה. רטורנו הינו אחד מתוך שני מרכזי גמילה המאושרים בישראל ע"י משרד הרווחה ומשרד הבריאות כמרכז גמילה לנוער. בקהילת הנוער מותאמת מסגרת טיפול מיוחדת לנוער מכור, ומאפשרת לו במקביל לסיים בגרויות ולימודים, לצד לימודי העשרה מתחומים שונים.
קהילת הנוער ברטורנו מיועדת לבני הנוער בגילאים 14-18 מהמגזר הדתי שהגיעו למצב של שימוש קיצוני בסמים ואלכוהול. צוות רטורנו מורכב בחלקו ממכורים לשעבר (כאשר חלקם הם בוגרי רטורנו בעצמם) שעברו הכשרה ע"י משרד הרווחה.