הפקולטה למדעי הרוח המורכבות האנושית בצבא המצרי של מחמת עלי במסגרת הקורס פרוסמינריון מצרים בעידן המודרני- קהילה פוליטית בסבך לבטי זהות ## תוכן העניינים
הקדמה- הרקע להקמת הצבא החדש של מחמת עלי עמ' 2-3
סקירת הקבוצות:
עמ' 4-7
זרים- מערביים עמ' 4
מצריים- מקומיים: כושים מסודן, פלאחים מצריים עמ' 5-6
תורכים- עות'מאניים עמ' 7
ניכור וטמיעה: עמ' 8-12
עות'מאניים- מצריים  עמ' 8-10 מערביים- מצריים עמ' 11-12
סיכום עמ' 13-14
רשימה בביליוגרפית עמ' 15
הקדמה- הרקע להקמת הצבא החדש של מחמת עלי מטרתו העיקרית של מחמת עלי הייתה להקים מדינה חזקה אשר תוכל לגבש כוח צבאי ומדיני שיבטיח את מעמדה. הקמתו של הצבא החדש, הנט'אם-י-ג'דיד היוותה את נקודת המוקד של הרפורמות שהנהיג הפאשא, ולמטרה זו שיעבד את כל משאביה של מצריים (וטיקיוטיס,1983: 57) . במסגרת הנט'אם-י-ג'דיד התנהל המגע האינטנסיבי ביותר עם התרבות האירופית. חיילי הנט'אם-י-ג'דיד באו במגע עם התורה הצבאית האירופית ועם המדריכים והקצינים האירופיים, למדו לדבר בלשונם וחיקו את אורחות חייהם. הצורך הזה לחקות את הדפוסים האירופיים התעורר לאחר שבמשך המאה ה-18, הובסה האימפריה העות'מאנית פעמים מספר ע"י צבאות רוסיה ואוסטריה. הצבאות העות'מאניים נתקלו ביתרונם האיכותי של הצבאות האירופיים. נוסף על כך כיבוש מצריים ע"י צרפת הציג בפני שליטי מצרים את אתגר העוצמה הצבאית. ההוכחה המכרעת ליתרון העוצמה הצבאית האירופאית, נתנה בקרב הפירמידות שבו הוכרעה המערכה הצבאית על מצריים. לעומת הצבא הצרפתי המסודר והמאורגן, ניצבו הצבא הממלוכי וכמה יחידות עות'מאניות, בעוד האספסוף של קהיר מתרוצץ בין רגלי הלוחמים ומונע ניהול מסודר של המערכה. רושם עז נוצר על ידי שיטת הירי של הצרפתים אשר ירו מטחי אש רצופים, לעומת הלוחמים המוסלמים אשר כל אחד מהם ירה בקצב שונה. תיאור מרשים ביותר של קרב זה נמצא בכתביו של עבד אלרחמן אלג'ברתי, ההיסטוריון המוסלמי הקהירי שתארו כשעה הרת עולם שבה חברו איתני הטבע לכוחות הנאבקים : "[הצבא הצרפתי] ירה מטחי רובים מתמשכים ותותחים והתחזק משב הרוחות ועלה ענן האבק והחשיך העולם מעשן אבק השרפה והאבק [הנשא על ידי] הרוחות ונחרשו האוזניים מן הירי הנמשך, עד שנדמה היה לאנשים שהארץ רעשה והשמיים עליה נפלו" .(Al Jabarti's chronicle, 1993: 37)    ניסיונו האישי של מחמת עלי, הקצין העותמני, חיזק בו את ההכרה ביתרון שיטות הלחימה האירופאיות ואף סיפק לו דוגמאות חיות כיצד ניתן להקים יחידות במתכונת מערבית מגורמים מקומיים. כקצין שהשתתף במערכה העותמאנית – בריטית לפינוי הצרפתים ממצריים וכמפקד הכוח אשר הדף את נסיון הפלישה הבריטי לאלכסנדריה, הכיר מחמת עלי מקרוב את יעילותם של הצבאות האירופאים. מחמת עלי הבין שעל מנת לבסס את שלטונו במצריים ולממש את שאיפותיו המדיניות מחוצה לה, עליו להקים צבא שיפעל לפי השיטה האירופאית. להגשמת תוכניתו זו הוא פעל בשני כיוונים : הוא ניסה להטיל על יחידותיו העות'מאניות את עול המשמעת והמדים האירופאים ובנוסף השתמש במומחים אירופאים (בעיקר צרפתים) כיועצים צבאיים שצורפו ליחידותיו המסורתיות (Vatikiotis, 1969: 60). כוח האדם העיקרי לאיושן של יחידות אלה הורכב מכושים, ממלוכים לבנים, מצריים, וצרפתיים כאמור כמפקדים ויועצים                 (פרחי, 1963: 5). תכליתו של נייר זה יהיה איפה לבחון את הצבא החדש של מחמת עלי, על האלמנטים התורכים, המערביים-צרפתים והמצריים-מקומיים ששיחקו בו תפקיד כה מרכזי, לבחון את מערכת היחסים שהתקיימה ביניהם ולהבין איך אותו מתח ששרר ביניהם שירת או בלם את אותו רעיון של מודרניות וקידמה שלשמו התקיימו בכפיפה אחת במרחב המצרי בתקופת שלטונו של מחמת עלי.