שרי הנוף של פיכמן כילו מכל מקום, לא רק את התרחקותו מן המוקדים התמאטיים של שירת הדור, אלא אף סימנים של חריגה, אומנם בלתי שלמה, מדרכי העיצוב, האופייניות לה. במיטיב שיריו לתר פיכמן לעיצוב נוף כמעט אימפרסיוניסטי: היינו, להצגת המרחב לא כמציאות אובייקטיבית אך גם סמלית, אלה כשדה להתרשמות אישית, מצומצמת וטנטאטיווית, טבועה בתחום ברור של זמן, מקום וזווית- ראות ספציפיים.
המשורר משתדל לעצב באמצעות המקום והזמן  קטעי חוויה חושית אותנטיים ומצמוצים תוך זהירות   מופלגת מניפוח המראה והאדרתם.
פיכמן התאים את כלל העיצוב  של המערכת השירית לרצף זהיר של תאור נוף והלוך- נפש ללא קביעת מסמרות וללא מחוות של ריטוריקה  מאידה. שירתו הביעה בדרכה השקטה הסתייגות אפילו ריאקציה מאיזה ביטחון מופרז תיאורי ורטורי.
**ללא מקורות