תקציר בעבודה זו אדון בנושא הפנים (interior), כפי שציירו אותו שלושה אמנים שונים. העבודות אותן בחרתי הן:
וויליאם טרנר, ביצירתו "פנים בפאטוורת'" (1837) ואן גוך, ביצירתו "חדרו של ואן גוך בארל" (1888) ומאטיס, ביצירתו "משפחתו של האמן" (1911) העבודה כוללת ניתוח מקיף של כל אחת מהעבודות בפרק נפרד וכן פרק נוסף הדן בנושא המקשר.
עניינה של עבודה זו הוא לבדוק כיצד מטפל כל אמן בנושא הפנים. האם התקופה בה צויירו הציורים והזרמים שאפיינו אותה השפיעו על אופן הציור, או שניכר ביצירה מגעו האישי של האמן בלבד, ומהם ההבדלים בתחושה שנוצרת בעקבות הטיפול השונה, עם ההתבוננות ביצירות.
עבודה בנושא סצינות פנים והטיפול בהן על ידי שלושה אמנים בתקופות שונות: טרנר, ואן גוך ומאטיס.
תוכן העניינים
                                    מבוא                                                                                                                           2
פרק 1 – ויליאם טרנר – פנים בפאטוורת'                                                                3
פרק 2 – ואן גוך – חדר השינה של וינסנט בארל                                                       8
פרק 3 – אנרי מאטיס – משפחתו של הצייר                                                              14
פרק 4 –ההבדלים בטיפול בנושא הפנים בין האמנים השונים                              19
סיכום                                                                                                                         22
נספח – יחסי הגדלים בין התמונות                                                                         23
רשימת תמונות וביבליוגרפיה                                                                                   24
מבוא
בעבודה זו החלטתי לקחת את נושא הפנים, כפי שציירו אותו שלושה אמנים שונים. שלושת העבודות צוירו בתקופות שונות על ידי אמנים שונים מזרמים שונים ובעלי אופי שונה לחלוטין, אך הנושא המטופל הוא נושא הפנים .
העבודות אותן בחרתי הן:
וויליאם טרנר, ביצירתו "פנים בפאטוורת'" (1837) ואן גוך, ביצירתו "חדרו של ואן גוך בארל" (1888) ומאטיס, ביצירתו "משפחתו של האמן" (1911) ג'וזף מאלורד ויליאם טרנר, אנגלי, צייר את ציורו בשנים בהן שלט זרם הרומנטיקה, ורבים מציוריו אף מזוהים עם סגנון זה. "הוא ניסה להנחיל רוגע ושלווה בעלם של תנועה ודינאמיות, ולהציג הרמוניה פשוטה בעולם המסנוור מרוב מראות מרהיבי עין".  הזרם הרומנטי מאופיין על ידי החזרה לטבע וההכרה בכוחותיו, העלאת ערך החושים והרגשות על התבונה והשכלתנות, וההתייחסות לאמן כאל אינדיבידואל יוצר.
וינסנט ואן גוך, הולנדי, צייר בתקופה שנקראה ניאו-אימפרסיוניזם, בה אחד המוטיבים היה כי אין לסמוך על העין, ויש לשלב לימוד של הטבע ביחד עם חזרה לסטודיו. השימוש בצבע והאפקטים היו מבוססים על תיאוריות,  והיה שילוב בין ההתבוננות והשיטה.
על ציורו "חדרו של ואן גוך בארל", כתב ואן גוך במכתבו לאחיו כי הוא השתעשע בציור בגוונים שטוחים, במשיכות מכחול גסות, בצבעים סמיכים ועזים, וכן הוא מוסיף תיאור מפורט של כל המצוי בחדר. "שאפתי להביע רוגע מוחלט באמצעות כל הצבעים השונים הללו…" הוא כותב. האם הצליח? האם עולה תיאורו בקנה אחד עם מאפייני הזרם הפוסט אימפרסיוניסטי?
את יצירתו של מאטיס קשה יותר לשייך לזרם או לסגנון. אמנם הוא היה בתקופה מסויימת  מזוהה עם הפוביסטים, אך תקופה קצרה זו (1904-1908) הסתיימה עוד לפני שהחלה, והציור בו בחרתי צוייר לאחריה. אחד המוטיבים שלו ושל אמני תקופתו היה כי ה"דיוק אינו האמת", מוטיב שהפך לתיזה של התקופה המודרנית באמנות כולה, ויצירתו היתה מבוססת על בחירות אישיות ולא בהכרח על פי המציאות. לסיכום, עניינה של עבודה זו הוא לבדוק כיצד מטפל כל אמן בנושא הפנים. האם התקופה בה צויירו הציורים והזרמים שאפיינו אותה השפיעו על אופן הציור, או שניכר ביצירה מגעו האישי של האמן בלבד, ומהם ההבדלים בתחושה שנוצרת בעקבות הטיפול השונה, עם ההתבוננות ביצירות.