בעבודה זו ארצה לבחון תועלת בקשר שבין מדיה לבין ייצוג של קבוצת מיעוטים בה, היא הקהילה ההומוסקסואלית. לצורך כך, בחרתי לנסח שאלת מחקר שאותה אנסה לנתח: שאלת המחקר: האם ייצוגם של גייז בטלוויזיה בישראל של השנים האחרונות, משרתת את הקהילה ההומוסקסואלית או לא?
            עבודה זו מתמקדת בקבוצה מסוימת בציבור הישראלי, הקהילה ההומו-סקסואלית (הזכרית), ובודקת כיצד הטלוויזיה שותפה ביצירת הדימוי הנתפש כלפי הקבוצה. ההתמקדות היא בגברים ההומו-סקסואלים ולא בנשים לסביות, מכיוון שלטענתי יש יותר ייצוג, שניתן לבדוק אותו, למין הזכרי המשתייך לקהילה (להלן 'הקהילה', 'גייז', 'הומואים'…).
(ייצוגן של לסביות במדיה אף נחות יותר ויכול להוות מוקד מחקרי בפני עצמו).
            העבודה מסתמכת על קדם ההנחה שלתקשורת ההמונים בכלל, ולטלוויזיה בפרט, יש כח בלתי מבוטל.
תיאוריות שונות ומחקרים היוצאים מהן, גורסים כי יש מקרים בהם הטלוויזיה מייצגת את המציאות כפי שהיא, אך ברוב המקרים אין הטלוויזיה מציגה נקודת מבט אובייקטיבית.
למעשה, קדם ההנחה העיקרי שלי הוא כי בתרבות המערבית, של העשור האחרון במיוחד, לטלוויזיה מקום חשוב ביותר כסוכן חברות ולכן כוחה הרב נובע מהשפעה על המציאות ועיצובה. קדם הנחה נוסף הוא, כי הדימוי של הקהילה ההומו-סקסואלית בפרט, בישראל, מושפע רבות מן התקשורת ואופן ייצוג הקהילה בה. הטלוויזיה הישראלית יוצרת דימוי מסוים של הקהילה אצל הציבור הישראלי, בין אם  זו המציאות הקיימת, או עיוותה, לטוב ולרע.