תקשורת המונים –  סיכום יחידה 1
תקשורת היא שפה המבוססת על סמלים וסימנים ומקשרת בין גורמים שונים.
מודלים של תקשורת: ליניאריים, מעגליים וסמיוטיים.
ליניארי- לאסוול:
מי אומר מה באיזה ערוץ למי ובאיזו מידה של השפעה. ללא משוב, השפעה חזקה (גישת המזרק התת עורי), ישיר, מהיר, אפקטיבי וללא הפרעות (שנות ה-50). הנמען פסיבי, ספוג, אחיד, הומוגני, מבודד חברתית ומנוכר. ביקורת: המוען הוא כל-יכול, הוא יוזם הפעולה תוך התעלמות מהנמען, מהנסיבות, מההקשרים החברתיים מאישיותו ומהאינטליגנציה שלו. דוגמא: שיעור באוניברסיטה, נאום בכיכר, פרסומות ותעמולה.
שאנון וויבר: מודל טכנולוגי המתעלם מהתוכן, מוסיף מס' מרכיבים על לאסוול. המוען מקודד מחשבות ומשדר למקלט של הנמען שמפענח את המסר. הקידוד, הפענוח והרעש (רעש טכני- דיו מרוח, שיבוש בקו, אנטנה וכיו"ב): מרכיבים חדשים לעומת לאסוול. ביקורת:
התעלמות מנסיבות, מתוכן וכו'.
מעגליים- דה פלר: הכפיל למעשה את שאנון וויבר והוסיף משוב, הופך למעגלי וסגור, המוען הופך לנמען ולהיפך. תהליך דו-סטרי, הרעש עשוי להתקיים בכל מרכיבי התהליך, לא רק בערוץ.
אוסגוד ושראם: מתמקד יותר בתהליכי הקידוד והפענוח, סימטרי, שני הצדדים ממלאים את אותם תפקידים לסירוגין. לעומת דה פלר, המדבר על משוב, שבו לפרק זמן מוגדר הופך הנמען למוען וקיימת אינטרקציה הדדית, אוסגוד ושראם מדברים על חילופי תפקידים באופן מלא.
למשל- א, ושראם: שיחת טלפון, מכתב תגובה למערכת. דה פלר: סטודנט שהופך למרצה, או כותב טוקבק שהופך לכתב.
סמיוטיים (תרבותיים)- עוסקים במסר עצמו, בתוכן. פיסק: יצירה וחליפין של משמעויות, חקר התקשורת הוא חקר טקסט ותרבות, דגש על חופש הפרשנות של הנמען למסר. החשיפה למסר אינה מבטיחה פענוח אחיד, הפרשנות סובייקטיבית בהתאם למטען התרבותי, לזמן, למקום, לערכים, לרקע, לנסיבות, לגיל, למין וכיו"ב. שייך לאסכולת ההשפעות המוגבלות וטוען כי התקשורת אינה כל יכולה. קיומו של "רעש תרבותי" הקובע כי קיים גורם אנושי המשדר ומפענח את המסר סובייקטיבית.
יעקובסון:
מודל לשוני, חוקר לשון (סמנטיקה), מנתח 6 פונקציות שונות של תקשורת: רפרנציאלית (המציאות החיצונית, כל מה שמחוץ לתהליך התקשורת), אמוטיבית (ממוקד במוען ובתחושותיו כלפי המסר שאותו הוא מעביר), קונטיבית (ממוקד בנמען, איך הוא קולט את המסר ותחושותיו כלפיו), פאטית (ממוקד בערוץ, במדיום, בטכניקת העברת המסר), (מטא-לשוני (ממוקד בקוד, באיזה סמלים נעשה שימוש), פואטית (טכניקות של שירה וספרות, מטאפורות,חריזה, קונוטציות וכו').
מאפייני תקשורת בינאישית: תולדה של צרכים, יחסים ראשוניים, דו-סטרית, משוב מיידי, אפשרות שליטה בתהליך, תקשורת לא מילולית, ספונטאניות מבוקרת ותקשורת על (מקום, תפאורה).
מאפייני תקשורת המונים: מאפייני המוען: תלוי בארגון, במדיניות, ובדרישות בירוקרטיות, למסר יש מחיר כלכלי וקיימת היררכיה של מקבלי החלטות בה המוען תלוי. מאפייני הנמען:
הטרוגני, גדול ואנונימי. מאפייני חווית התקשורת: פומבית, מהירה, סימולטאנית (בו זמנית) מתכלה וארעית-זמנית.
שילוב בין תקשורת המונים …