יהודי תימן
1 . מהן היסודות בחברה התימנית עליהם הושתת המשטר האימאמי עד למהפכה הרפובליקנית של 1962, ומהו הרקע האידיאולוגי לתנועת "התימנים החופשיים" בניסיונם לערער את המשטר האימאמי ?
הקדמה – הממלכות התימניות הקדומות, לפני האסלאם, התקיימו עד ימי מלכות חיימר, ששליטיה התייהדו.
הממלכה הובסה ע"י האתיופים הנוצרים בשנת 5
5 לס'. במשך 100 שנים משלו בה אתיופים ופרסים עד לכיבושה ע"י המוסלמים בשנת 629. משנת 629 היא הייתה חלק מהאימפריה המוסלמית שמרכזה בדמשק ואח"כ בבגדד שבעיראק. בגלל ריחוקה החלו להתגבש בה כוחות מקומיים החותרים לשלטון. בגלל מאבקים רוויי יצרים, שררה בה אנדרלמוסיה עד שהחלל התמלא בדמותו של השליט הזיידי יחיא אל הדי – בסוף המאה ה- 9, איש הכת הזיידית – שיעית מפרס. מאז נמשך שלטון האימאמים ועד  1970 .
האימאם הזיידי שייך לאסכולה השיעית, והשבטים הזיידים מהווים את הרוב בתימן ( הצפונית). השבט היא מקור הסמכות לשייח שתומך באימאם. האימאם משלב ומייצב את השלטון האזרחי החילוני ואת הסמכות הדתית. הוא נבחר מקרב הסיידים, השייחים והעולמא – חכמי הדת.  הסיידים הם צאצאי חסן וחוסיין בני עלי החליף ה- 4 , של האסלאם דודנו וחתנו של מוחמד, וכוחם נובע מייחוסם המשפחתי. בהמשך, הסיידים איבדו את זיקתם לשבטים והחלו ליצור מעמד עצמאי של סיידים.
הזיידים הם פלג שיעי. עפ"י אמונתם ניתן לבחור מנהיג רק ממשפחת הנביא מוחמד ומצאצאיו. הזרם הזיידי פועל באופן אקטיבי למען שלטון האימאיים. הם אינם מסתפקים בקידוש מות הקדושים – מרטירולוגיה, אלא שמים דגש על פעילות מעשית שמגשימה את יכולת האימאם לשלוט. לפיכך האימאם לא יורש אוטומטית את כסאו אלא עליו להוכיח את כישרונו, ולהיבחר ע"י הסיידים.  כאשר בתימן היו מריבות בלתי פוסקות בין השבטים הגדולים הם קראו ליחיא בשנת 950 על מנת לפשר ביניהם. המריבות, התפוררות השלטון העבאסי, יובש ובצורת – כל אלו הועילו לקבלת מנהיג חדש – נצר למשפחת הנביא.