המעבר מימי הביניים לעת החדשה

תקציר העבודה

מאמרו של שלום (סלו) בארון, גטו ואמנציפציה, נותן לנו פרספקטיבה חדשה ומקורית בדבר אורחות החיים של היהודים לפני ואחרי האמנציפציה באירופה של ימי הביניים. הדעה המקובלת הייתה, כי ישנן שתי תקופות נפרדות, בהן האחת נתפסת כתקופה של מסכנות ורדיפות, ואילו האחרת נתפסת כתקופה של שוויון הזדמנויות. לא כך טוען בארון במאמרו, ואף טוען כי הבחנות אלו הינן מוגזמות במידה רבה.
יהודי ימי הביניים נהנו מפריבילגיות רבות בתחומי הכלכלה, החוק והדת, ואלה השתוו במידה רבה לאלו של סקטורים אחרים באוכלוסייה.
בהמשך מאמרו, טוען בארון, כי טובות ההנאה הרבות מהן נהנו יהודי ימי הביניים, אבדו עם התקדמות המודרניזם.
המאורע המרכזי סביבו נסבו קורות היהודים במאה וחמישים שנה האחרונות [נכון לתקופת הזמן בה נכתב המאמר], הוא האמנציפציה. ההשקפה המוסכמת על הכלל היא, כי לפני המהפכה הצרפתית חיו יהודי אירופה במצב של עליבות, סבלו מרדיפות בלתי פוסקות ומאלימות, אולם לאחריה הגיע עידן חדש של נאורות, אשר שיחרר מיד את היהודים מכבליהם ופתח לרווחה את השערים הנעולים אשר חסמו את דרכם אל חיי התרבות, והיהודי שהיה אסיר בגטו שוחרר לחופשי על ידי האמנציפציה. דעה זו באה לידי ביטוי במילותיו של גרץ " המהפכה הצרפתית הייתה פורענות, אשר באה לכפר ביום אחד על עוונות של אלפי שנים…אף לשפל שבשפלים, הנרדף שבנרדפים בחיי החברה האירופאית, לגזע היהודי, עתיד היה לבוא לאחרונה יום גאולה ופדות אחרי שיעבוד ארוך כל כך בין עמי אירופה".