תוכן עיניינים מבוא תאורטי 2
תאור קובץ הנתונים והמשתנים. 9
ההבדלים בין עבודה זו לעבודתם של Scheepers and Te Grotenhuis and Gelissen (2002) 11
ניתוח ותוצאות. 12
סיכום ומסקנות. 32
ביבליוגרפיה. 37
נספחים. 39
מבוא תאורטי עבודה זו מתבססת על עבודתם של Scheepers and Te Grotenhuis and Gelissen (2002), שהוצגה במאמרם “Welfare State and Dimensions of Social Capital”.
היא משתמשת באותו היגיון תיאורטי שהוביל את החוקרים במחקרם, אך יחד עם זאת קיימים מספר הבדלים אמפיריים שיוצגו בהמשך.
הסולידריות החברתית הוא נושא מרכזי שהעסיק את החוקרים בשדה של הסוציולוגיה מאז ומתמיד. התפתחות החברה המודרנית, שהייתה תוצאה של תהליכים היסטוריים, גרמה לאבות המייסדים של הסוציולוגיה להביע חשש באשר לגורלה של הסולידריות בחברה.
מרקס הדגיש את המאבק בין המעמדות והפיכת כוח העבודה לסחורה כגורמים התורמים לאובדנה של הלכידות החברתית. ובר טען שתהליך הרציונליזציה וצמיחתה של הבירוקרטיה גורמים לכליאת נשמות האנשים בכלוב הברזל, קרי, לניכור. דורקהיים דיבר על התפוררות מורלית ו – Tonnies על הידרדרות היחסים החברתיים (Gundelach, 1994). האבות המייסדים אם כן, כל אחד בדרכו שלו, הדגישו אספקטים שונים הנוגעים להתפתחותה של החברה המודרנית וגורלה של הסולידריות החברתית.
Gundelach (1994), הראה שהבסיס להשראה לתיאוריות הדנות באובדנה של הסולידריות בחברה המודרנית, הייתה תיאוריית המודרניזציה הפונקציונלית סטרקטורלית שגורסת כי תהליך המודרניזציה כרוך באינדיבידואליזם, התפוררות חברתית והתרסקות ערכית.
צמיחת האדם החופשי שבראש מעייניו מצויים ערכים של הגשמה עצמית משמעו שהאינטגרציה החברתית מאוימת. בעקבות המהפכה התעשייתית שהובילה להתפתחותה של החברה המודרנית ופריחתו של הקפיטליזם, הופיע מעמד חדש באירופה, מעמד הפועלים. מעמד זה החל לדרוש זכויות שוות והניח את היסודות להתפתחותה של מדינת הרווחה. הרעיון שעומד מאחורי מדינת הרווחה מניח שלכל אדם יש זכות לחיות ומתפקידה של כל חברת בני אדם לסייע לחבריה ולהגן עליהם. מדינת הרווחה שואפת להבטיח לתושביה חיי רווחה ולאפשר להם לחיות בכבוד, בלא מחסור, עוני או אבטלה גם אם אינם מסוגלים לעשות זאת בכוחות עצמם וללא עזרה.
במהלך השנים חלו תמורות בתפיסתה של מדינת הרווחה ותפקידיה הורחבו מעבר לתפיסה המינימליסטית של ביטוח בסיסי, לתפיסה של איכות חיים. יחד עם זאת בשנים האחרונות בעקבות עליית משטרים ימניים בחלק ממדינות המערב החל צמצום של ההטבות שהמדינה מעניקה לאזרחיה במדינות אלו.
אופייה וטבעה של מדינת הרווחה נחקר על ידי חוקרים רבים אבל היה זה אספינג-אנדרסן (1990) שטען כי תפיסת מדינת הרווחה כחד מימדית (unilinear) איננה מספקת והוא הציג טיפולוגיה המחלקת את מדינות הרווחה לשלושה סוגים: מדינת הרווחה הסוציאל דמוקרטית (Social democratic regime), הליברלית (Liberal regime) והקונסרבטיבית-קורפורטיבית (Conservative-corporatist regime). אחד המאפיינים המרכזיים המבחינים בין הטיפוסים השונים של מדינות הרווחה על פי הטיפולוגיה, הוא שיעור הדה קומודיפיקציה המתבטא בהיקף וסוג ההטבות הניתנות על ידי המדינה לפרט, והמאפשרות לו לקיים חיים עצמאיים ללא תלות בשוק העבודה. פירוט הטיפוסים השונים של מדינת הרווחה כפי שהוצגו על ידי אספינג-אנדרסן הוא כדלקמן:
מדינת הרווחה הסוציאל דמוקרטית (Social democratic regime) – מאופיינת על ידי הרמה הגבוהה ביותר של דה קומודיפיקציה.
מדיניות זו מתבססת באופן הרב ביותר על תפיסת תפקידה של מדינת הרווחה בדאגה לזכויות חברתיות. מטרתה של המדיניות החברתית היא להחליש את השפעת כוחות השוק ולמקסם את יכולתו של הפרט לתפקד באופן עצמאי. כל זאת על ידי מתן הטבות חברתיות והעברת האחריות לטיפול בילדים, קשישים ונזקקים למדינה. מדיניות מהסוג הזה מאפיינת את ארצות צפון אירופה כמו שבדיה.
מדינת הרווחה הליברלית (Liberal regime) – מאופיינת על ידי רמה נמוכה של דה קומודיפיקציה.
מתבססת על ההנחה כי הפרט צריך להשיג את מחייתו בשוק החופשי והמדינה צריכה להתערב רק במקרים בהם הוא אינו מסוגל לעשות כן. על פי תפיסה זו רמה גבוהה של חוסר תלות בין הפרט למדינה, תגרום לו להסתמך בעתות משבר על משפחה וחברים. במדינות מהסוג הזה ההטבות החברתיות הניתנות לפרט מועטות וכך גם הזכויות החברתיות. מדיניות מהסוג הזה נהוגה בארצות אנגלוסקסיות כמו בריטניה וארה"ב.
מדינת הרווחה הקונסרבטיבית-קורפורטיבית (Conservative-corporatist regime) – מדינות המשתייכות לסוג זה מדגישות את המסורת המתבטאת במשפחה ובחלוקה המעמדית. הן מאמצות את תפיסת תפקידה של מדינת הרווחה כשחקן משני בשדה החברתי. כתוצאה מכך, המדינה תתערב רק במצבים בהם המשפחה איננה יכולה לעזור לפרט. גם אז, ההטבות ניתנות על פי קריטריונים של סטטוס חברתי והכנסות קודמות. כלומר, מדיניות הרווחה מתבססת על מערכת מסועפת של הטבות ספציפיות למעמד או לקבוצה מסוימת.
במדינות מהסוג הזה למשפחה יש תפקיד דומיננטי ביצירת סולידריות. מדיניות מהסוג הזה מקובלת בארצות מערב ומרכז אירופה כמו צרפת וגרמניה.
Scheepers and Te Grotenhuis and Gelissen (2002), טענו במאמרם שקיים טיפוס נוסף של מדינת רווחה מעבר לטיפולוגיה שהוצגה לעיל והוא מדינת הרווחה הלטינית (Latin rim). סוג זה של מדינת רווחה מתאפיין בתלות רבה במשפחה וחברים יותר מאשר בטיפוסים האחרים. זאת בשל מערכות בלתי מפותחות של בטוח חברתי המלוות ברמה גבוהה של משפחתיות (familialism). במדינות מהסוג הזה האחריות לטיפול בבני משפחה נזקקים נופלת על כתפי המשפחה ללא עזרה מהמדינה. כלומר היקף הדה קומודיפיקציה נמוך מאד.
מדינות השייכות לטיפוס הזה של מדינת הרווחה הן למשל איטליה, ספרד, יון, ופורטוגל.
סביב הטיפולוגיה של אספינג-אנדרסן התעורר דיון רב וחוקרים רבים העלו את הטענה כי מדיניות הרווחה יכולה להשפיע על חייו של הפרט (Scheepers and Te Grotenhuis and Gelissen ,2002). גם אספינג-אנדרסן (1990) עצמו הצהיר כי למשטרים יכולה להיות השפעה מרחיקת לכת כזו בעיצוב הסדר החברתי על ידי היקף המדיניות של הדה קומודיפיקציה, המאפשרת לפרט לחיות ברמת חיים סבירה ללא תלות ביכולתו לעבוד ולהתפרנס. במילים אחרות, אם המדינה לוקחת על עצמה למלא תפקידים חברתיים הרי שהיא יכולה להקטין את המחויבויות של אנשים אחד כלפי השני ואת תלותם במשפחתם ובחבריהם. בדרך הזו גורמת מדינת הרווחה להחלשת הקשרים החברתיים. מדינת הרווחה הופכת להיות "סיכון מורלי" (Rothstein, 2001), כלומר, מהווה איום על הסולידריות החברתית, המתבטאת בהון החברתי שעומד לרשותו של הפרט. ההון החברתי מתייחס לתופעה חברתית רחבה המשתרעת מהשתתפות פוליטית, אזרחית ודתית ועד לקשרים חברתיים (Scheepers and Te Grotenhuis and Gelissen, 2002). ניתן לחלק את הגישות המתייחסות להון החברתי לשתיים.
אלו הרואות בהון החברתי משאב של הפרט ואלו הרואות בו משאב קולקטיבי. הגישה הראשונה, שרואה בהון החברתי משאב של הפרט, רלוונטית יותר לדיון בסולידריות החברתית, כפי שהוצגה לעיל, ולכן עבודה זו מתמקדת במימד זה של הון חברתי. בורדיה (1985), המשתייך לתאורטיקנים הרואים בהון החברתי משאב של הפרט, הגדיר את ההון החברתי כמכלול המשאבים הממשיים והפוטנציאלים הנובעים מחברות בקבוצה או מיחסי חליפין במסגרת רשת המאופיינת ביחסים חברתיים יציבים.
הוא מתמקד ברשת הקשרים החברתיים הבאה לידי ביטוי במשפחה וחברים. קולמן (1988), ראה ביצירת ההון החברתי תהליך המסייע ליחיד לממש מטרות תכליתיות. מטרות אלו מתממשות באמצעות מערך ממוסד של מחויבות כללית, היוצר בקרב הפרטים ציפיות, הדדיות ויחסי אמון. על פי גישתו ההון החברתי הוא סוג של טובין ציבורי שהיחיד נהנה ממנו (תלמוד ובארט, 2004).
שני החוקרים מדגישים את חשיבותם של היחסים החברתיים לקיומו של ההון החברתי. בנוסף, הציעו Sandefur and Laumann (1998), ההון החברתי יכול לתרום גם לאינפורמציה, פיקוח וסולידריות חברתית המתבטאת בדאגה של אנשים אחד כלפי השני (Helly,
2 002). אם הרעיון של סולידריות חברתית מבוסס על תחושה של קהילתיות ואחריות של החברים אחד כלפי השני, הרי שיש יסוד להניח כי מדינת הרווחה שנוטלת עליה תפקידים של תמיכה בפרט, מקטינה את תלותו במשפחתו וחבריו ובכך מפחיתה את ההון החברתי המתבטא ברשת הקשרים עם משפחה וחברים.
התיאוריות שהובאו לעיל מציגות שתי פרספקטיבות, הכרוכות זו בזו, ובעלות רלוונטיות לדיון בגורלה של הסולידריות בחברה המודרנית. כאמור, תיאורית המודרניזציה הפונקציונלית סטרקטורלית גורסת כי המודרניזציה מכרסמת ביחסים החברתיים ומאיימת על הסולידריות החברתית. מדינת הרווחה, שיש הטוענים כי היא פועלת להחלשה של הסולידריות החברתית, יכולה לספק מימד נוסף, מורכב יותר להסבר. מאחר והיקף הרווחה משתנה בין מדינות מטיפוסים שונים אזי מדינת הרווחה יכולה לפעול כגורם מתערב הממתן או מחזק את הקשר בין  מידת המודרניזציה להון החברתי, קרי, הקשרים עם משפחה וחברים. במובן הזה, הוספת מדיניות הרווחה תורמת לעידון של תיאוריית המודרניזציה ולהבנה מעמיקה יותר של הגורמים המשפיעים על הסולידריות החברתית בעידן המודרני.
מתוך התיאוריות שהוצגו לעיל עולות שתי שאלות עליהן תנסה עבודה זו להשיב:
1.         האם קיימת שונות בין מדינות ביחס לזמינותו של ההון החברתי הנובע מרשת הקשרים עם משפחה וחברים?
2.         עד כמה ניתן להסביר את ההבדלים בזמינותו של ההון החברתי על ידי מאפיינים של המדינה הקשורים למדיניות הרווחה ומידת המודרניזציה ו/או על ידי מאפיינים אינדיבידואלים?