1 ) מבחינת הדין הפוזיטיבי (המצוי): המגמה בדין כיום (מאז התיקון לס' 31 לחוק בתיהמ"ש (להלן:החוק) ב-1996) הינה לטובת מניעת עיוות דין לנאשם והזכ' להליך הוגן,שהינה זכ' חוקתית על-חוקית מכוח חו"י:
כבוה"א וחירותו ופחות לטובת עק' סופיות הדיון,המעגן צרכי מע' המשפט ואלמנטים הרתעתיים (קוזלי, 559,ברנס, 375). למונח "עיוות דין" ניתן  פירוש רחב ולפיו ההתייחסות לפגמים דיוניים חמורים בקרב בתיהמ"ש היא כפגמים מהותיים חמורים ,המקימים חזקה שאינה ניתנת לסתירה, ביחס להשפעתם על תוצאות המשפט. זאת מתוך ההכרה במגבלות השפיטה והמגמה לחזק את אמון הציבור במע' המשפט ולהביא להוגנות ההליך המנוהל ולגילוי הצדק והאמת (ברנס,379,קוזלי,564). משפט חוזר (להלן:מ"ח)- עפ"י ס' 31(א) לחוק יתקיים ב-4 עילות :א) אחת מהראיות שהוצגו, הינה שקרית או מזוייפת ובלעדיה סביר כי כף המאזניים היתה מוטית לטובת הנאשם. ב) הוצגו ראיות/עובדות ,העשויות לשנות את תוצאות המשפט לטובתו- כשחשוב לציין שכיום מ"ח אינו חייב להתקיים בהרשעת אחר במקום הנידון המקורי או בהתגלות ראיות/עובדות חדשות שלא היו קודם לכן (ברנס, 374)- ובכך לדעתי, באה לידי ביטוי החלשת סופיות הדיון.  ג) אדם אחר הורשע בביצוע אותה עבירה, ונראה כי המורשע המקורי לא ביצע אותה ד) נתקיים חשש ממשי כי נגרם לנידון עיוות דין, ס' המהווה "עילת סל" ומרחיב הלכה למעשה את סמכותו/שק"ד של ביהמ"ש בבואו להחליט על מ"ח מתוך מגמה …