ממ"ן 12 – שאלה 1
סעיף א' דוגמא לכך היא תפיסת האני אצל האינדיאנים הפנובסקוטים: בני תרבות זו האמינו שכל אדם מורכב משני חלקים – "אני" (גוף) ו"אני של הלילה" (אני חיוני). ישות שנייה זו תלויה בגוף, אך מסוגלת גם לחוויות חוץ-גופניות, האני של הלילה יכול באיזשהו שלב לעזוב את הגוף ולפעול באופן עצמאי ומשוחרר מאחריות ולבטא את הדחפים / צרכים שלו כמו למשל – למשל לשוטט לבד לתקופות קצרות, לבצע פעולות גלויות לעין ולבוא במגע עם ה"אני החיוני" של אנשים אחרים וללבוש בגדי נשים. פעולת ה"אני החיוני" באה לידי ביטוי בחלומות ובמצבים של שכרון חושים. כל עוד ה"אני החיוני" שב אל הגוף תוך זמן קצר, האדם נשאר בריא, אך אם נמנע ממנו לשוב אל הגוף, האדם יחלה וימות ולכן הוא מחויב לחזור ל"אני" של היום. אישיות כפולה זו הקנתה לכל אדם את היכולת לחולל נסים. כל אחד היה יכול לשגר את ה"אני החיוני" שלו לפגוע באחרים, כשם שאחרים היו מסוגלים לפתות את האני החיוני שלו להישאר מחוץ לגופו ולהמיט עליו מחלה ומוות.
גם בעלי החיים שביערות היו עשויים גוף ואני חיוני. עולמם היה מאוכלס גם בישויות על-טבעיות אנושיות למחצה, שוכני הרים ונהרות, ששוטטו ברחבי היער. חלק מאותן ישויות בראו בעבר תופעות טבע שונות, לעתים כתוצאת לוואי של עונש על הפרות של צווי מוסר. כל אדם שלא הקפיד על התנהגותו כלפי בעלי חיים וישויות על-טבעיות אלה היה צפוי לעונשים שונים. לפיכך, ישויות אלו לא רק הסבירו לבני פנובסקוט את פשרן של תעלומות הטבע; הן גם מילאו תפקיד חשוב בעיצוב סולם ערכיהם המוסרי.
היתרונות האפשריים של תפיסה לא מערבית זו הם:
1. ה"אני החיוני" (אני של הלילה) נותן פורקן לרצונותיו של האדם שאינם יכולים לבוא לידי ביטוי שהוא במצב של "אני רגיל" (גוף). "האני החיוני" נותן הרבה כח בידי האדם: הוא מסוגל לפגוע באחרים ע"י פיתוי ה"אני החיוני" שלהם שלא לחזור לגופם.
2 . כמו כן "האני החיוני" בקרב אותם אינדיאנים קיבל …