תקציר בכל דור ודור ובכל דת יש אבות ומנהיגים רוחניים. גם בבחינת התנועות הבולטות ביותר כיום המשתייכות לזרם העידן החדש, ניראה כי כי אין דורנו ניבדל מאלו שלפניו, ולמנהיגים הרוחניים של ימינו, תפקידים דומים לאלו של ימי העבר. אולם, בדורנו להבדיל מדורות העבר, השנויים משמעותיים נראים דווקא ביחסי הגומלין בין אותם מקובלים לבין הפונים אליהם.  תופעה בולטת בעידן החדש היא הצטרפותם של ידוענים, פוליטיקאים, זמרים, שחקנים, מגישי טלוויזיה, אנשי עסקים ובעלי ממון לתנועות רוחניות שהפכו פופולאריות. ואכן נשאלת השאלה האם הידוענים הם שהפכו את התנועה לפופולארית, או שמע הפופולאריות של תנועות רוחניות היא שגרמה לאותם ידוענים להצטרף לתנועה. ניראה כי תשובה חלקית לשאלה ניתן למצוא בבחינת יחסה של התקשורת המבקרת ללא הרף את אופי פעילותם של העומדים בראשי התנועות. בכדי לבחון את יחסה של התקשורת לאותם אישים ותנועות, בחרנו להתחקות אחר פועלם של שלושה מנהיגים רוחניים, תוך מיקוד ביחסי הגומלין בינם לבין  אישי הציבור הידועים הקשורים אליהם. המנהיג הרוחני הראשון בו בחרנו להתמקד הוא הרב לייטמן העומד בראש תנועת "בני ברוך". בעין ביקורתית ניראה כי תנועתו של ליטמן נמצאת במרדף תמידי במערכה החשובה על לבותיהם של הידוענים. דוגמה לקשר הקרוב בינו לבין הידוענים ניתן לראות בספר שהוציא לייטמן בו מתוארות שיחות שערך עם: ארקדי דוכין, אגי משעול, רוני סומק ועדן הראל, גדעון רייכר ואיתן בן אליהו ואחרים. המנהיג הרוחני השני בו נתמקד בוא הרב שרגא ברג העומד בראש המרכז לקבלה, הלוא היא הקבוצה הקבלית הגדולה, המפורסמת והמושמת ביותר. במרכזי הקבלה של ברג לומדים בעיקר אנשים לא יהודים וביניהם, מדונה, דמי מור, אשטון קוצ'ר ועד מפורסמים רבים. המנהיג הרוחני השלישי בו נתמקד הוא הרב יעקוב איפרגן המכונה "הרנטגן", הטוען לתכונות על-טבעיות וליכולת אבחן מחלות. בעקבות אמונה זו, פוקדים את ביתו של הרב אנשי עסקים בכירים, פוליטיקאים ואנשי מערכת הביטחון, בניהם: נוחי דנקנר,  שרי אריסון משה קצב, צביקה פיק, רוני מילוא, גדעון עזרא והרשימה עוד ארוכה.                ביקורת רווחת מצד אמצעי התקשורת, גורסת כי השילוב בין מסמנים מהתרבות העממית ומהמסורות הדתיות, מטשטש הבחנות מסורתיות בין תרבות גבוהה לתרבית עממית, בין יהדות לנצרות ובין דת לבידור. הערעור הפוסט מודרני על ניגודים אלו מאפיין לא רק את התוצרים התרבותיים של הידוענים אם כי גם את אלא של אותם מורים רוחניים.(8
).  בעבודה זו, אבקש לעמוד על הקשר בין צירוף ידוענים לתנועה מסוימת, לבין תפיסת התקשורת הרואה את התנועה כשטחית, רדודה ופופולארית. השערתי היא  שככל שהתנועה תצרף יותר ידוענים לשורותיה, כך היא תיתפס בסיקור התקשורתי כשטחית יותר.